יְמֵי בְּרֵאשִׁית
במשך שנים חיפשנו אותם בשמים.
הסתכלנו למעלה, חיכינו לאות, חיפשנו אורות, סימנים, הופעות, וכל דבר שירמוז שאולי משהו עומד להגיע משם.
אבל ככל שהעמקתי, הבנתי שחיפשנו אותם במקום הלא נכון כי יתכן והם היו כאן כל הזמן, בזיכרון האנושי, בשרידים, בכתבים, בשמות, בסיפורים, ובמבנים הכבדים שעמדו מול העיניים שלנו כל הזמן.
הם היו כאן בספר בראשית.
הם היו כאן בלוחות החמר של שומר.
הם היו כאן גם בכתבים עתיקים, במסורות שבעל פה, בתפילות, בשירי דרך, בסיפורי שבט, ובזיכרונות שעברו מפה לאוזן אלפי שנים.
והדבר שהכה בי יותר מכל הוא שהסיפורים האלה לא באמת מתפזרים, הם חוזרים בשמות אחרים בכל תרבות עתיקה, בשפות שונות, בלבוש תרבותי אחר, אבל עם אותו גרעין בסיסי קשה שחוזר שוב ושוב:
זיכרון על בּוֹראִים.
זיכרון על גדולים.
זיכרון על מורים.
זיכרון של בונים.
זיכרון של מבול.
זיכרון של שיקום.
זיכרון של מים.
טראומה מעולם ישן שנשבר, וסיפור על עולם חדש שנבנה מעליו.
אני רק אספתי, קראתי. השוויתי. חיברתי.
ושאלתי את השאלות שהתעוררו בי במשך שנים:
מאיפה באנו?
מי באמת היו הראשונים שפעלו כאן?
מה נשבר בין העולם הישן לעולם החדש?
ולאן אנחנו הולכים מכאן?
ככל שקראתי יותר, כך התברר לי שהבעיה הגדולה איננה בחוסר חומר.
הבעיה היא שיש יותר מדי חומר, אבל הוא מפוזר, שבור, ומוחזק בתוך תבניות שלא מתקשרות זו עם זו ולא מצאו את דרכן אחת אל השנייה. המקרא, שומר, המסורות השבטיות, המבנים המגליתיים, הדולמנים, הענקים/נפילים , גן עדן, המבול ועוד רבים אין ספור.
וכשהשאלה הגדולה נשאלת, מאיפה הכול התחיל, היא נשארת בלי תמונה אחת מחברת וכאן בדיוק נולד המחקר הזה, מתוך צורך פשוט יותר, לחבר מחדש את מה שפוזר.
כשחברתי הכול יחד הופיע הופיע עולם אחר לגמרי, עולם שקדם לשפה המאוחרת שלנו, עולם שקדם לחלוקה שלנו בין דת, מדע, פולחן, מיתוס והיסטוריה. עולם שבו המים היו בסיס הקיום ודאגה יומיומית. בעולם בנו באבן ואבו הייתה כלי לעבודה, בניה ואבזור והן, האבנים היו עצומות.
עולם שבו מבנה נבחן לפי הנוף שבו הוא בנוי ומה תפקידו בשטח,
עולם שבו זיכרון של בונים, שורדים, גדולים ובאים מלמעלה/שמים ונשמר לאורך אלפי שנים, והשתנה ברגע שהם נעלמו והמבנים שהשאירו אחריהם, הפכו למקומות קדושים אליהם מגיעים לסגוד ולהתפלל לשובם.
ככל שהעמקתי, הבנתי שמלבד מקור הסיפור, אני חייבת להבין גם את הסיפור עצמו אחרי ששקעתי בתוך ספורי לוחות החמר של שומר, סיפורי מצרים, האנדים, האבורג'ינים, ההופי ועוד, הבנתי שספר בראשית הוא אוסף של ספורים מרחבי העולם הקדוםשל סיפור תחילת העולם החדש שקם אחרי חורכן מים עצום שהחריב את העולם הישןשכל מה שהיה בו היה גדול משלנו ושונה משלנו אבל נוצרנו בצלמו ודמותו, בקטן יותר ומשך חיים מקוצר, עולם שהאדם הגיע אליו לעבוד, לתחזק ולשמור !
ויש לי המון שאלות כי ספר בראשית לא מספר על ניסים ונפלאות, הוא מתאר בפרוש עולם שעוכר שיקום אחרי טרגדיה ואני רוצה להבין איך נראו חיי היומיום לאנשים שחיו ונצלו מאירוע נורא שכזה, החיפוש הזה נעשה כולו בתוך מסגרת של היגיון ומנסה לקרוא את הספר במילים מעשיות של חיי היומיום שיש להן אחיזה במציאות.
בשביל כל אלה ועוד, אני בודקת טקסטים, מבנים, נוף, מים, אבן, תפקוד, וזיכרון אנושי.
אני בודקת מה המבנה עושה.
אני בודקת את המיקום האם הוא הגיוני ומדוע הוא ממוקם דווקא שם.
אני בודקת אם המסה, הסלע, הבור, ההד, הסדק, המעיין, המדרון והחלל הפנימי באמת תומכים במה שאנחנו מספרים עליהם.
אני בודקת אם הקריאה שלי תואמת את המילים עצמן, ואם היא יכולה לעמוד במבחן המציאות, של מים, של סלע, של משקל, של תפקוד, ושל בנייה.
אם משהו לא מתאים, הוא נשאר בחוץ.
אם משהו ממשיך לחזור שוב ושוב, גם בטקסט, גם במבנה, גם בנוף, בהתאמה מרובה היגיון עמוק, הוא חייב להיבדק ברצינות.
לכן המחקר הזה יתחבר שוב ושוב בכמה צירים גדולים שמקבילים זה לזה:
הוא ייגע בשאלת הזיכרון הקדום של הראשית, מה נשמר בבראשית, בשומר, ובמסורות עתיקות נוספות.
הוא ייגע בשאלת הבאים מן השמים, לא כסיסמה, אלא כזיכרון שחוזר בעמים רבים.
הוא ייגע בשאלת אלוהים, האלים, בעלי השם, הענקים, הנפילים, והדמויות שהפכו עם הזמן למסגרת אחת.
הוא ייגע בשאלת המים, מי התהום, המים המתוקים, ההצפה, השיקום, ההחדרה, והעולם שנבנה קודם כול סביב שליטה במים.
הוא ייגע בשאלת גן עדן, הנהרות, והאפשרות שסיפורי הראשית הם לא רק סיפור, אלא זיכרון של מערכת.
הוא ייגע בשאלת המבול, הניצולים שעלו אל ההר, על הירידה מההר למישורים והעברת הידע לעולם חדש.
והוא ייגע בשאלת הבנייה הקדומה, דולמנים, חללים חצובים, בורות, פירים, ומבני אבן עצומים, לפי מה שנקראו בזמן השימוש שלשמו נבנו מלכתחילה. זהו שלב איסוף החומר, חיבור השכבות, ובדיקת ההיגיון, אבל דבר אחד כבר ברור לי:
מתחת לכל השמות המאוחרים והפרשנויות המאוחרות, מסתתר עולם קדום הרבה יותר מעשי, הרבה יותר הנדסי, והרבה יותר חי ממה שסיפרו לנו.
ואם העולם הזה באמת היה כאן, אז הגיע הזמן להפסיק לחפש רק מה אמרו עליו, ולהתחיל לבדוק מה הוא השאיר.
וככל שאספתי יותר, קראתי יותר, והשוויתי יותר, הופיעו שאלות בלתי נמנעות שאי אפשר היה לא לשאול:
-אם הסיפורים הקדומים של עמים רחוקים כל כך חוזרים שוב ושוב לאותם דפוסים, איזה סוד הם שומרים?
-אם ספר בראשית, לוחות שומר, מסורות שבטיות, זיכרונות מבול, דמויות של בונים, מורים וגדולים, ומבני אבן עצומים מתחילים להתחבר לאותה תמונה, האם באמת מדובר רק בצירופי מקרים?
-אם העולם הקדום נתן למי התהום ולמים המתוקים מעמד מיוחד כל כך, מה הם ידעו על המים שאנחנו איבדנו בדרך?
-אם גן עדן היה אמיתי, מקום מושקה, עם נהר שיוצא ממנו ומתפצל או האם מדובר רק בסמל, או בזיכרון של מערכת נהרות ממשית?
-אם מבני האבן הקדומים יושבים שוב ושוב על סדקים, מעברים, מדרונות, מעיינות, חללים, פתחים ובורות, האם הם באמת נבנו כמקדשים או לקבורה, או שהם מספרים סיפור אחר לגמרי?
-אם המבנים האלה ממשיכים להיראות כמו מערכות, למה אנחנו קוראים להם מבני דת ? והאם היה להם שימוש מאוחר ששמו דבק בם?
-האם "אלוהים", "האלים", "בני האלוהים", "אנשי השם", "הענקים" ו"הנפילים" הם כולם אותו דבר? מי באמת פעל כאן, ומדוע הזיכרון שלהם נשמר בשמות שונים?
-אם העולם הישן באמת נשבר במשבר מים עצום, מי שרד, מי ירד מההר, ומי העביר את הידע אל העולם החדש?
ואם כל זה נכון אפילו בחלקו, האם מתחת לכל שכבות הפרשנות המאוחרות מסתתר זיכרון ממשי של עולם קדום הרבה יותר חי, הרבה יותר הנדסי, והרבה יותר מתקדם ממה שסיפרו לנו?
זאת רק נקודת הפתיחה, לא סוף הדרך וזהו הרגע שבו מפסיקים לקבל כמובן מאליו את הסיפור המוכר שנשמע יותר כמו סיפור אגדה, ומתחילים לבדוק מה באמת הסיפור המסופר בו ולא במילים נסתרות !
אז בואו נתחיל מההתחלה
המבול (במקומו הנכון)-איפוס העולם ובהמשכו
סיפור בראשית-שיקום העולם
