מן השמים באו – מרכבת השמים: כלי התעופה הקדומים בעדויות ארכאולוגיות ובחזון יחזקאל
כתבה תחקירית – סדרת “מן השמים באו”
מבוא
בתרבות האנושית העתיקה, מופיעים שוב ושוב תיאורים של עצמים שמימיים – לא רק כסמלים של אלים, אלא כ“כלים” שנעו, המריאו, ריחפו, והשאירו רושם על התודעה האנושית. הכתבה הזו מתמקדת בעיקר בכמה מוקדים מרכזיים: שומר, מצרים (ה“הליקופטר של אבידוס” ו“הציפור של סאקרה”), הודו (הווימאנות), דרום אמריקה (מטוסי הזהב), ובמרכז – הנביא יחזקאל, שתיאר את מה שנראה ככלי תעופה קטלני.
המטרה כאן איננה רק להראות את הממצאים, אלא לקשר אותם למחקר רציני, ולבחון: האם אנו עומדים מול זיכרון אמיתי של כלי־תעופה קדומים? האם התרבויות העתיקות תיעדו מפגש עם טכנולוגיה שמימית? ומה בדיוק עומד מאחורי התיאור הבלתי־נתפס של מרכבת יחזקאל – אחד הטקסטים היחידים משחר ההיסטוריה שמתאר כלי הנע במהירות, עם "גלגל בתוך גלגל", אש בוהקת, עיניים סביב וקול מתכתי מהדהד.
כאן אני מרכזת בעברית אחת את עיקר הראיות הידועות (וחלקן גם מושתקות): ממצאים מצריים, דגמי מטוסי זהב מדרום אמריקה, תיאורי וימאנות מהודו, מסורות שומריות על “כלי שמים”, ועד חזון יחזקאל – תיאור טכני חד וברור של מפגש עם מכונה מעופפת. זהו מחקר השוואתי, עמוס ממצאים, שמנסה להישאר חד וצלול – בלי מיסטיקה מיותרת.
1. שומר – המקור הראשון ל“כלי שמים”
השומרים – התרבות הראשונה על פני כדור הארץ שכתבה – תיעדו “כלי שמים” בשם GIGIR. המשמעות: מרכבה, רכב קדוש, ולעיתים אפילו "מרכבת אלים".
- “אש בוהקת יורדת מן השמים”
- “ענן רעם גדול”
- “כלי מתכת המרחף מעל הקרקע”
- “קרן אור”
התיאורים האלו מקבילים באופן מטריד לתיאור יחזקאל. כבר כאן עולה האפשרות שלא מדובר רק ב“משל”, אלא בתיעוד טכני בשפה של אותה תקופה.
2. מצרים – ההליקופטר מאבידוס וה“מטוס” של סאקרה
במקדש סטי הראשון (Seti I) בעיר אבידוס, מופיעה לוחית אבן עם חיתוכים שמוכרים בקרב חוקרי “העתיקים ביקור חייזרים” כ“הירוגליפים של ההליקופטר” – צורות הדומות להפליא להליקופטר, מטוס וכלי צלילה.
ההסבר האקדמי הרשמי הוא פלימפססט (palimpsest) – כתובת שנחרתה מחדש על כתובת קודמת, כך ששילוב השכבות יוצר במקרה צורות המזכירות מכונות מודרניות.
מצד המחקר האלטרנטיבי, מדובר בראיה לכך שהמצרים ראו או השתמשו בכלי תעופה או ב“כלי שמים” טכנולוגי. השאלה היא לא רק אם הצורה דומה, אלא האם אנחנו רואים פה עקבות של ידע שנשמר באבן.
בשנת 1898 התגלה בקבר Pa-di-Imen באזור סאקרה מודל עץ קטן בשם “הציפור של סאקרה”. המודל נבדק בסימולציות אווירונאוטיות מודרניות; חלק מהבדיקות טענו שהוא יכול לדאות כמו דאון פשוט, אחרות טענו שהוא אינו עומד בסטנדרט של כלי טיס מודרני.
מבחינת המחקר האלטרנטיבי – עצם העובדה שמודל קבורה עתיק דומה במידותיו לדאון, מעוררת את השאלה האם המצרים ניסו לחקות כלי שראו, או לכל הפחות שיחקו ברעיונות אווירודינמיים.
ההסבר הרשמי טוען שזה צעצוע, דגם קבורה או סמל דתי. אבל גם אם כך – העובדה שהמודל "מתנהג" כמו דאון, לפחות ברמה בסיסית, מציפה שוב את אותה שאלה: מאיפה הגיע הדמיון המפתיע הזה.
3. הודו – הווימאנה: תיעוד טכנולוגי של מטוס?
בתרבות ההודית (מהאבהארטה, רמאיאנה וטקסטים מאוחרים יותר) מופיעים תיאורים של כלי־טיסה בשם ווימאנה:
- כלי מתכת מסוגים שונים
- עלייה וירידה אנכית
- חלונות
- “מנועים” הפולטים אש
- כוח דחף לא מוסבר
החוקרים האלטרנטיביים טוענים שהטקסטים מתארים לא רק סמליות, אלא כלי תעופה ממשי. המיינסטרים רואה בכך דימויים מיתולוגיים וסמליים לחלוטין.
גם אם חלק מהטקסטים מאוחרים או נערכו מאוחר – התבנית ברורה: הם מתארים מכונה, עם חומרים, חלקים ותפעול, ולא רק “ענן של אל”.
4. דרום אמריקה – דגמי מטוסי הזהב
בקולומביה נמצאו עשרות דגמי זהב קטנים המתאימים בצורה מפתיעה לכלי טיס:
- כנפיים ישרות
- זנב אנכי
- פרופורציה אווירודינמית
- בדיקות מודרניות הראו שחלקם עפים בתצורה מוגדלת
5. המרכבה של יחזקאל – התיאור הטכני המלא הראשון בעולם
יחזקאל מתאר בפרק א׳ תופעה שאפשר לקרוא לה היום “מפגש קרוב עם כלי טיס”:
- “רוח סערה באה מן הצפון” – לא רוח רגילה אלא גוף מתקרב.
- “אש מתלקחת ונוגה לו סביב” – זוהר של פלזמה / בעירת דלק.
- “גלגל בתוך גלגל” – מנגנון הנעה רב־צירי, תנועה בכל כיוון.
- “עיניים רבות סביב” – עדשות, חיישנים, פתחים.
- “לא יסבו בלכתן” – תנועה ישרה לכל כיוון בלי סיבוב גוף הכלי.
- “מראה חשמל… כמראה הקשת” – ברק מתכתי ואפקטים של אור.
- “כיסא” ו“דמות אדם” – תא־בקרה וישות מפעילה.
זהו תיאור שמתנהג כמו דו"ח עד ראייה לכלי־תעופה, לא כמו משל מיסטי בלבד.
מדען נאס״א בשם ג'וזף בלומריך בשנות ה־70, החליט להפריך את רעיונותיו של אריך פון דניקן, שטען שיחזקאל היה עד לחללית יורדת מהשמיים. בלומריך היה מהנדס טילים, עבד על פרויקט הירח, וניגש לטקסט של יחזקאל כאל תיאור טכני.
אחרי חודשים של ניתוח הנדסי, הוא הגיע למסקנה ההפוכה מזו שהתכוון אליה: מה שתיאר יחזקאל בדו"ח העד ראייה שלו היה, לדעתו, סוג של חללית. המסקנה הזו הובילה אותו לכתוב את הספר “Spaceships of Ezekiel”, ולשרטט סקיצות הנדסיות לכלי.
6. מסקנה – דפוס עולמי שאי אפשר להתעלם ממנו
כאשר מציבים את כל הממצאים יחד – מצרים, שומר, הודו, דרום אמריקה ויחזקאל – מתגלה תבנית אחידה:
- כל התרבויות מדווחות על כלי אש.
- על עצמים מתכתיים או "קשים".
- על ירידה פתאומית מן השמים.
- על תנועה שאינה תואמת את חוקי הטבע הרגילים.
התיאור של יחזקאל הוא הפורמליזציה המדויקת ביותר של כלי־טיסה קדום: מכונה מתוחכמת, בעלת מנוע, חיישנים, תא־טייס, ויכולת תמרון בלתי־שגרתית.
כשכל כך הרבה תרבויות מספרות את אותו הסיפור – קשה להמשיך לפטור את הכל כ“מיתוס”. הספק היחיד שיש לי הוא האם הם באו מלמעלה, או שיצרו אותם כאן על האדמה. והיות ואין בידינו ממצאים עם הוכחות חדות כתער, הם כנראה בכל זאת – "מן השמים באו".
7. סיכום – מרכבת השמים כחלק מהתמונה הגדולה
פרק המרכבות מתחבר ישירות למה שכבר ראינו בסיפור המבול, הנפילים והאלים הקדומים: ישות עליונה יורדת, מביאה ידע, משנה סדרי עולם – ואז נעלמת ומשאירה אחריה רק רמזים באבן, בפסיפס, בזהב ובטקסטים שנראים כאילו נכתבו בשביל דור שלא יבין עד הסוף מה ראה.
המרכבה של יחזקאל אינה עומדת לבדה. היא עוגן: תיאור חד, מתועד היטב, שניתן לתרגם לשפה טכנית, ולהציב מולו את כל שאר העדויות. אם מחברים את הכול – מתקבלת מפה עולמית של "כלי שמים" – לא דימוי אחד אקראי, אלא תבנית שחוזרת.
למה זה משנה לנו היום
אני לא מחפשת "פנטזיה". אני מחפשת עקבות. בעיניי, התיאורים האלה – משומר ועד יחזקאל – מצביעים על כך שהעולם שלנו עבר שלב קודם של מגע עם טכנולוגיה שאיננה שייכת לרמת ההתפתחות האנושית של אותה תקופה. אולי זו ציוויליזציה קדומה יותר, אולי ישות שמימית, אולי שניהם יחד.
מה שחשוב לי הוא לא רק השאלה "מי הגיע", אלא מה נשאר אצלנו: הסיפורים, הידע, הזיכרון. כל עוד אנחנו ממשיכים לשאול ולחקור, גם המרכבה של יחזקאל וגם המטוסים מזהב בדרום אמריקה מפסיקים להיות "אגדות" והופכים לרמזים מפוזרים שפעם אולי ירכיבו תמונה מלאה.
