אז קודם תיקון כיוון: על לוח הגורלות, סמכות ושפה מטעה
המושג שהטריד אותי מאוד היה “לוח הגורלות”.
באנומה אליש נאמר על קינגו:
“אֵם טִיאַמַת נתנה בידו את לוח הגורלות,קשרה אותו על חזהו,ואמרה: דבריך יהיו חוק, פקודתך לא תופר.”
ובמיתוס אנזו נאמר:
“אנזו חטף את לוח הגורלות וברח.”
“בלי לוח הגורלות אין לאלים כוח לפסוק,אין סדר למילים,ואין תוקף לפקודות.”
לוחות הגורל – סיכום
לוחות הגורל אינם חוק, מיתוס או סמל דתי.
בכתובים הם מתוארים כ־ליבה ניידת של מערכת שליטה.
הם משמשים בו־זמנית כ:
-
מרכז פיקוד
-
ערוץ להעברת הוראות
-
מנגנון סנכרון בין כוחות ומערכות
-
מקור הרשאה והפעלה
הלוחות נישאים על החזה (לא מזכיר קצת את האיפוד?), מתוארים כזוהרים כשהם פעילים, ובלעדיהם אין תיאום ואין פעולה.
כאשר אנזו לוקח את לוחות הגורל מאנליל, לא מתרחש חטא מוסרי — אלא ניתוק של מרכז הבקרה, שגורם לבלבול וקריסת הסדר.
האצטרובל משמש ככלי אימות/הפעלה — חותמת אישית המאשרת פקודות על לוחות חימר.
אנליל מחזיק את הליבה המרכזית (“לוח האם”), בעוד שלשאר יש יחידות קצה והרשאות מוגבלות.
השורה התחתונה:
לוחות הגורל הם מערכת הפעלה משולבת לשליטה, פיקוד ותקשורת — לא מיתוס.
איור תחתון
“בחלק מן הלוחות המנהליים השומריים מופיעים סימונים לא־לשוניים בצורת שקע או הטבעה קונית. סימנים אלה אינם חלק ממערכת כתב היתדות, אך משמשים ככל הנראה לאימות או לאישור. הדמיון הצורני בין סימונים אלה לבין האובייקט הקוני המוחזק בידי דמויות סמכות בתבליטים מסופוטמיים מאפשר קריאה תפקודית זהירה,
מלוחות החימר לבראשית – מה נחתך בדרך
הסיפור שאני מתעסקת בו כאן לא התחיל בספר בראשית, ולא במדרש, אלא בלוחות חימר קטנים שנקברו בבוץ של מסופוטמיה. שם, בשומר, כתבו בסימני יתדות את מה שהם ראו וחוו: אדוני שמיים, ירידות ועליות, מרכבות, בריאה, שיטפון ושושלות ארוכות־חיים באופן לא אנושי.
עם הזמן אותו שלד סיפור עבר דרך כמה תחנות: שומר → אכד → בבל → מקרא. בכל תחנה תרגמו, ערכו, איחדו וקיצצו. הבבלים השתמשו במיתוסים כדי להכתיר את מרדוך ולחזק ממלכה; המקרא לקח עולם מלא מועצות שמיים, אלים ובני־אלים, והפך אותו לטקסט מונותאיסטי נקי כמעט מכל דמות קודמת.
כשקוראים היום את בראשית לבד, רואים רק את השכבה האחרונה – סיפור מסודר, מסונן, שבו כמעט אי־אפשר לשחזר מי היו "אדוני השמים" ואיך נראה הסיפור המקורי לפני שנחתך, רוטש ושוכתב לצרכים דתיים ופוליטיים של עמים שונים לאורך הדרך.
עונה 2 של "מן השמים באו" חוזרת אחורה אל לוחות החימר עצמם – אל הטקסטים השומריים והאכדיים – כדי לראות מה באמת נכתב שם על האנונקי, על המדריכים, על הבריאה ועל העזיבה, לפני שכל זה הפך לרקע שקט ובלתי־נראה מאחורי ספר בראשית.
אני לא מומחית, לא ארכאולוגית, ולא מנסה להחליף את האקדמיה או החוקרים.
אני רק קוראת את הטקסטים העתיקים מתוך סקרנות אמיתית, ומנסה להבין אותם כפי שהם כתובים — בפשטות ובמילים שלהם. וכמו שאני עושה בחיי היום־יום: כשאני לא מבינה מה אני רואה, או כשאני שוכחת את השם המדויק של משהו — אני משתמשת במילות תיאור. זה בעיני רפלקס טבעי של השפה אצל כל בני האדם, משהו שאנו עושים אוטומטית מאז שהתחלנו לדבר.
האָנֻן־נֶה־קִי — אשר מן השמיים הארוכים ירדו
פתיח עונה 2: האמת שכבר אי־אפשר לעדן
סדרת “מן השמים באו” – עונה שנייה, אל הליבה של הסיפור שנשכח. (מתרגומי לוחות החימר המסופוטמיים)
הם כתבו בלוחות החימר.
חלק 1 — התיאורים המקוריים של “מן השמים באו”
התיאורים הבאים נלקחים מהמקורות המסופוטמיים האמיתיים:
Enuma Elish, Atrahasis, Enki & Ninmah, Erra Epic, Etana, Gilgamesh, Anzu, Adapa, ועוד. אלה לא פרשנויות — אלא מה שבאמת נכתב.
1) ירידה מן השמיים — “הבאים מן השמיים הארוכים”
בטקסטים שומריים מופיע שוב ושוב רעיון אחד: ישות או קבוצה שאינה מקומית, אשר “ירדה מן השמיים הארוכים אל הארץ”. השמיים מתוארים כמקום מוצא, לא רק ככיפה מעל הראש.
“אנון־נה־קי, אשר ירדו מן השמיים הארוכים אל הארץ.”
(האנונקי אינם “אלים”הם הצאצאים של אנו לכן בני- אנו – כלומר: ממוצא אחר !
אנחנו הצאצאים של אדם לכן בני-אדם
אלים הוא תרגום דתי מאוחר למי שירד מהשמים )
האל אנו, שליט השמיים, אינו מתואר ככוח מופשט בלבד, אלא כישות שמקורה אינו על פני הארץ. הפרוש דומה הרבה יותר ל“אדון שמיים” מאשר ל“אל” מופשט .
“הם ירדו על קרני אור, על ענן אש, ועל סופות רוח עצומות.”
תיאורים כאלה מופיעים במיתוסים כמו Adapa, Enki & Inanna, ובטקסטים על ירידת איננה לשאול. זהו עולם שבו ירידה ועלייה מן השמיים היא פעולה מתוארת, לא רק דימוי.
2) סערות אש, עננים ונסיקה
אלים כמו אנליל ונינגירסו מתוארים שוב ושוב באמצעות שילוב של אש, רוח, ענן ותנועה חדה כלפי מעלה.
“המלך־אל עלה בסערת אש אל השמיים, והאדמה רעדה תחתיו.”
“הוא נכנס לקרון שמיימי, ועמודי אש נשפכו ממנו.”
“המרכבה עטפה עצמה בענן אפל ולוהט.”
זו אינה מטפורה תמימה של “רעם טבעי”. הטקסטים עצמם מבחינים במפורש בין סערה טבעית לבין “סערת־אל” — אירוע מתוכנן, מלאכותי, שמלווה בתנועה של כלי מן השמיים ואליהם.
“הקרון הרים אותו למעלה בלהט אור, והאש לא שרפה אותו.”
התיאורים מזכירים שילוב בין כלי־תעופה לבין מעטפת הגנה, ולא רק “רכב מרכבות” כפי שניסה הדמיון המודרני לפעמים לצייר.
3) מרכבות שמימיות — תיאורי תעופה
בחלק מהטקסטים מופיעים תיאורים טכניים עד כדי מבוכה. בסיפור “Etana”, למשל:
“הוא עלה, ושדה הארץ נעשה קטן כגינה. הוא עלה, והאוקיינוס נעשה כמרחב זעיר.”
זהו תיאור של ריחוף, עלייה לגובה ושינוי פרספקטיבה — בדיוק כמו מבט מחלון של כלי טיס: ככל שעולים, השטח מתכווץ.
“מרכבתו של נרגל נעה כרוח בשמיים, מהירה מכל חץ.”
“כלי־האל נגע באדמה כרעם, והאבק קם כעמוד גבוה.”
התיאורים האלה נשמעים יותר כמו תיאור נחיתה של גוף כבד בעל פליטה מאשר כמו דימוי פואטי של “רעם בשמיים”.
4) בסיסי נחיתה — זיגורטים כמגדלי עגינה
במקומות שונים מתוארים “בתי אלים” שהם יותר מהר ומקדש. למשל:
“ביתו של האל — ההר הגבוה מן הארץ — מקום מנוחתם של כלי השמיים.”
המבנים האלה מכונים:
- “שער השמיים”.
- “מנחת־המרכבה”.
- “המקום שבו יורדים ועולים”.
הפרשנות השמרנית קוראת להם “מקדשים” בלבד. אבל אם קוראים את הטקסט כפי שהוא — הם מתוארים כבסיסי תנועה, נקודות עגינה למשהו שבא ויורד מן השמיים.
5) לוחות הגורל — טכנולוגיית שליטה
בסיפור Anzu מופיעים “לוחות הגורל”:
“אנזו גנב את לוחות הגורל מידי אנליל, ובהם שלט על הרוח, החרב, הגורלות והמרחבים.”
על הלוחות נאמר שהם:
- “מבריקים”.
- “מצופים אור”.
- בעלי יכולת “לשנות פקודות”.
זה נשמע כמו מכשיר שליטה, מרכז פיקוד, שמי שמחזיק בו שולט בשדה, ברוח, במערכות־כוח.
6) יצירת האדם — ניסוי ולא אגדה תמימה
ב-Atrahasis מתוארת יצירת האדם כך:
“הם ערבבו את הדם של אל נידון עם עפר הארץ, וצורת אדם נעשתה בצלם האלים.”
הדם מתואר כ“שכבת מודעות עליונה”, כוח חיים. והם אינם מצליחים מיד:
“הם ניסו אדם ראשון והוא לא עבד. ניסו שני — הוא לא דיבר. השלישי — היה חסר כוח. הרביעי — עבד.”
זה נשמע כמו סדרת ניסויים — ניסיון ותיקון — יותר מאשר “בריאה חד־פעמית” מושלמת.
7) מרד האיגיגי — ולמה בכלל נברא האדם
האיגיגי הם ישויות משניות, “עובדי השמיים”. הטקסט מתאר אותם כמי שנשברו תחת העמל:
“האיגיגי נשברו תחת העמל. הם הרימו דגל־אש והקיפו את בית אנליל. הם דרשו בריאה חדשה שתעבוד תחתם.”
מכאן מגיע הרעיון: האדם נברא כדי להחליף עבודה שמימית כבדה. זו לא רק שאלה פילוסופית של “למה יש אדם” — אלא סיבה תפקודית, כמעט טכנית.
מה הניחה עונה 1 — ולמה עכשיו הכול משתנה
בעונה הקודמת הונחו אבני בסיס שכבר אי־אפשר להתייחס אליהן כאל “סיפורים” בלבד:
- אררט ואגם ואן – מוקד ירידה מן השמיים.
- גובקלי טפה – אתר שנבנה בידע שאינו מקומי.
- תרבות עובייד – הנדסה מתקדמת בלב הביצות.
- המגליתים – חתימה אחידה של טכנולוגיה גלובלית.
- כרומוזום 2 – סימן ביולוגי שאין לו הסבר פשוט.
- רשימת המלכים השומרית – קנה־מידה של זמן שאינו אנושי.
- כדורי אור ואנומליות מודרניות – המשכיות, לא תופעה חדשה.
החיבורים בין השכבות האלה חזקים מדי כדי להתעלם מהם. בעונה 1 הצגנו. בעונה 2 — אנחנו מפענחים.
האָנֻן־נֶה־קִי — המשמעות המקורית
“אנון־נה־קי” איננו ביטוי פואטי אלא צירוף שומרי ישיר. AN.UN.NA.KI מתורגם אצל חלק מהחוקרים כ“הם אשר מן השמיים הארוכים ירדו” או “הצאצאים הנעלים של השמיים”. בעיני, זה מתאר לא “אלים” במובן הדתי המאוחר, אלא: אדוני שמיים — שכבות הנהגה וטכנולוגיה שמימית.
לא שדים, לא גיבורי אגדה, אלא קבוצה טכנולוגית, על־אנושית, שהגיעה ממקום גבוה — אסטרונומי או גאוגרפי — והשפיעה באופן ישיר על התפתחות האדם. עונה זו תעקוב אחרי ה־Anunna, אחרי ה־Igigi, אחרי הנפילים, ואחרי כל אותן דמויות שנשארו כרמז דק בתוך טקסטים מאוחרים יותר.
מה מצפה לנו בעונה 2
1. המדריכים — אלה שלימדו את האנושות לבנות עולם
מי היו המדריכים הראשונים שהופיעו כמעט בכל תרבות? מדוע הם מתוארים תמיד כמי שירדו מן השמיים או הגיעו מן הים, והביאו איתם חקלאות, כתיבה, חוק, לוח שנה והנדסה? בעונה זו נבדוק איך נראה “ידע מוקדם מדי” כשהוא מוטבע באתרים ארכאולוגיים ובטקסטים קדומים.
2. הבנאים — והמחקר החדש שמשנה את התמונה
כאן נכנס מחקרו של מתיאו לקרוי, שביצע מסע עולמי להשוואה מדויקת בין סוגי המגליתים – מדרום אמריקה ועד יפן, מטורקיה ועד פולינזיה. החיתוכים, “תפרי האבן”, הזוויות והיציבות – כולם חוזרים על עצמם, כאילו אותה טכנולוגיה עמדה מאחורי הכול. עונה 2 מתייחסת אל זה לא כאל דמיון אקראי, אלא כאל חתימה של מערכת עולמית אחת.
3. התעופה העתיקה — מרכבות שמיים, וימאנות ויחזקאל
תיאורי כלי־טיסה אינם מוגבלים למסופוטמיה. הם מופיעים בטקסטים של הודו, באמריקות, ובחזון יחזקאל. בעונה זו נבחן את המוטיבים החוזרים: כלי המתמרן ללא כנפיים, תנועה אנכית, אור שמקורו בשדה ולא בבעירה – ונראה כיצד הם משתלבים עם תיעודים מודרניים של ORBs ותופעות פלזמה מתקדמות.
4. הגנטיקה — כרומוזום 2 והנדסת האדם
מהו “החיבור הכפול” של כרומוזום 2? מדוע הוא נראה כמו פעולה מתוכננת ולא כסטייה אקראית? וכיצד הוא קשור לעליית האדם המודרני מבחינת קוגניציה, שפה ותודעה? בעונה זו נשאל האם מדובר באבולוציה טבעית — או בשדרוג יזום.
5. העזיבה — ולמה הם לא נעלמו באמת
מה סיים את המחזור הקודם? האם מדובר באסון עולמי, שינוי גלובלי בתנאים, או בהחלטה לצאת מן הזירה הגלויה ולעבור לשכבה אחרת של קיום? נבחן את חפיפת התיאורים – מהמבול ועד חורבן אטלנטיס – ונשאל מה באמת עזב, ומה פשוט שינה־צורה.
6. הטכנולוגיה שחוזרת — ORBs, כדורי שדה ו־Buga Sphere
כאן החיבור בין קדום לעכשווי כבר מורגש לעין: הטקסטים העתיקים מתארים כדורי אור, מרכבות ענן וכלים “בוערים בלי אש” – והמצלמות של היום מתעדות ORBs, כדורי שדה ותופעות כמו Buga Sphere. בעונה זו נבחן את האפשרות שמדובר באותה משפחת טכנולוגיות, שחוזרת במרחב ובזמן.
7. אטלנטיס — החולייה החסרה שבין אפריקה, מצרים ומסופוטמיה
בשלב זה נכנס המחקר של Jimmy Corsetti, הממקם את אטלנטיס ב־Richat Structure שבמאוריטניה – “העין של הסהרה”. המיקום, הקוטר, המבנה המעגלי–רדיאלי, סימני הסחף העצום ושרידי ים עתיק בלב הסהרה – כולם מתחילים להתיישב עם תיאורו של אפלטון. יחד עם הממצאים מן המגליתים וממרכזי התרבות של מצרים ומסופוטמיה, אטלנטיס כבר איננה אגדה מרחפת – אלא גרעין אפשרי של ציוויליזציה קדומה שקישרה בין אפריקה, המזרח הקרוב ואמריקה.
8. לאן זה מוביל — השכבה הבאה של הסיפור
האם העולם מתקרב לרגע שבו תתגלה הוכחה פיזית ישירה לנוכחות הקדומה של האָנֻן־נֶה־קִי? ומה יקרה ברגע שבו “השערה” תהפוך לעדות? עונה 2 מכוונת בדיוק אל נקודת המפגש הזו – בין הארכאולוגיה, הגנטיקה, הטקסטים הקדומים ותיעודי השמיים של היום.
ובדרך: פרק 2 – הציוויליזציה שנעלמה
