ערש האנושות
אפריקה: תחילת האנושות, ההכחדה הגדולה והנדידה למסופוטמיה
מבוא
לפני שהמסופוטמיה הפכה לבית של אגדות הבריאה השומריות ושל סיפורי האלים, הייתה יבשת אחת שבה, בעיניי, התרחש כמעט הכול – אפריקה. יבשת שהייתה פעם ירוקה, שופעת מים, יערות, אגמים ותרבויות מפותחות, שרק חלק קטן מהן נחקר באמת. הרבה לפני שהשטח שבין הפרת לחידקל קיבל את צורתו התרבותית, אפריקה הייתה הלב הפועם של האנושות, וככל הנראה גם המקום שבו התרחש חלק מרכזי מהדרמות הגדולות של תחילת הסיפור האנושי.
אבל משהו קרה. אירוע או שרשרת אירועים קטסטרופליים שהפכו את אפריקה מציר מרכזי של חיים, מים ותרבות – למדבריות שוממות, לדיונות חול, לצחיחות ולחיים שנכחדו כמעט עד היסוד. ודווקא מתוך החורבן הזה, לפי מה שאני רואה מן הממצאים ומתמונת המחקר הרחבה, נולדה הנדידה הגדולה – זו שבסופו של דבר הולידה את התרבויות שנזהה אחר כך כמצרים, שומר ושאר הציוויליזציות הראשונות.
אפריקה לפני ההכחדה – יבשת שהייתה גן עדן
המדבר הסהרה, שנראה לנו היום אינסופי ומלא חול, היה עד לפני כ־12,000 שנה מקום אחר לחלוטין. מחקרים מודרניים, יחד עם נתונים פלאו־קלימטיים ותצלומי לוויין, מצביעים על אגמים ענקיים, נהרות זורמים ושטחים ירוקים עצומים. אליהם מצטרפת עדות אנושית חזותית: אמנות הסלע שנחשפת שוב ושוב – בני אדם, לעיתים בהירים יותר, דמויות של רועים, סירות, חיות מים וחיות בר שלא קיימות שם כיום. כל אלה מציירים תמונה של סהרה ירוקה.
ככל שהולכים אחורה בזמן, מתגבשת תמונה של אפריקה כיבשת ששימשה בית לעם גדול, מגוון ומתקדם בהרבה ממה שנוח לספר בספרי הלימוד. בעיניי – זה היה הגרעין האנושי המקורי, הרבה לפני החלוקה המאוחרת יותר לשבטים, עמים וגזעים. לא צבע, לא פוליטיקה ולא “פוליטיקלי קורקט” – אלא מציאות ביולוגית ארוכת טווח: סביבה עם קרינה חזקה ותנאים סביבתיים משתנים שמשנים פיגמנטציה וצורות חיים לאורך עשרות אלפי שנים.
סרטון מומלץ: אמנות סלע בסהרה הירוקה – ספינות, עדרים וחיי יומיום במדבר שכבר לא נראה כך היום.
ההכחדה הגדולה – מה שדרס את אפריקה
כאן מגיע הרגע שהפך את היבשת. על פי מה שאספתי לאורך זמן – מחוקרים בעלי אומץ, כאלה שלא מפחדים לגעת בשוליים של המחקר הממוסד – אירועי סוף עידן הקרח הצעיר (Younger Dryas) וצירוף של שינויים אקלימיים חדים פגעו במיוחד בצפון ובמרכז אפריקה.
האגם הצפון־אפריקאי הגדול נעלם, נהרות נסוגו, אזורים ירוקים הפכו צחיחים, ומאות קהילות אנושיות שנשענו על תשתיות מים טבעיות – ננטשו או נמחקו.
להבנתי, התרבות שהייתה שם לא נמחקה רק פיזית – היא גם נעקרה מן השורש מבחינה תרבותית. לכן כמעט אין ממצאים ברורים ועקביים. לא כי הם לא היו – אלא כי רובם נקברו מתחת לשכבות של חול, זמן והשמדה טבעית.
הנדידה הגדולה – כשהשורדים עוזבים את אפריקה
בשלב הבא מגיעה הנדידה צפונה־מזרחה. השורדים – אלה שהצליחו להימלט מאזורי החורבן – נעו בעקבות המים והאדמות הפוריות שנותרו, אל מה שנקרא היום אזור הסהר הפורה.
אפריקה – היבשת שנעלמה מההיסטוריה הרשמית
למרות שאפריקה היא ערש האנושות והמקום שבו התפתחו התרבויות הראשונות, כמעט שלא למדנו עליה דבר בשיעורי ההיסטוריה. לא על הסהרה הירוקה, לא על ערי החוף האטלנטיות שנמחקו, לא על האגמים העצומים, לא על הנוודות המימית, ולא על התרבויות שחיו שם עשרות אלפי שנים לפני מסופוטמיה ומצרים.
רק בעשורים האחרונים מתחילים להבין שאפריקה הקדומה לא הייתה “יבשת שחורה של שבטים”, אלא מרכז אנושי משגשג, עשיר בידע, בנדידה, בסחר וביצירה. והממצאים — מכל התחומים — מצביעים על כך בצורה חדה.
אז האם יש בכלל ראיות לגלי הגירה מאפריקה בתקופה הזאת?
כן — ועוד איך. לא מדובר בהשערה, אלא בהצטברות של עדויות מגנטיקה, ארכיאולוגיה, אקלים, אמנות סלע ומפלסי הים. וכולן מציירות את אותה תמונה: אפריקה הייתה מלאה חיים; היא קרסה בסוף עידן הקרח; והאוכלוסיות ששרדו נדדו צפונה־מזרחה.
1. גנטיקה – “החלפה” של אוכלוסיות
מחקרי דנ״א עתיק מצביעים על כך שבתקופה של כ־12–10 אלף שנים לפני זמננו התרחש שינוי גדול במזרח התיכון: האוכלוסיות שהיו שם קודם נעלמו, ובמקומן הופיעו אחרות. זה סימן קלאסי לגלי הגירה.
2. שינוי אקלים – אפריקה הופכת למדבר
הסהרה הפורחת הפכה בבת אחת למדבר. אגמים התייבשו, נהרות נסוגו, אזורים מיושבים נעשו בלתי אפשריים. כאשר אזור שלם קורס — האוכלוסייה נודדת. זה דפוס חוזר בכל תולדות האדם.
3. ארכיאולוגיה – תרבות עובייד (Ubaid)
תרבות עובייד, הקדמה לשומר, מופיעה במזרח התיכון כמעט “פתאום” לפני כ־10,000–11,000 שנה — בלי התפתחות מקומית הדרגתית. הם יודעים לחפור תעלות, לייבש ביצות, לגדל גידולים מדויקים — כאילו הגיעו עם ידע מוכן.
התזמון הזה תואם בצורה מדויקת את קריסת אפריקה הצפונית. ולכן הגיוני לראות בעוביידים את השרידים של תרבות אפריקאית קדומה שעברה למזרח.
4. אמנות סלע – שתי תרבויות ש
כאן מגיעה נקודה שהדגשתי לעצמי במשך חודשים של מחקר:
המסופוטמיה לא התחילה מאפס.
היא קיבלה אליה אוכלוסיות ושבטים ששרדו הכחדה אפריקאית (ואולי גם אטלנטית־אוקיינית),
והם אלה שהביאו איתם ידע קדום על מים, בנייה, תיעול וחקלאות.
לפי התיאוריה שלי, כשהשומרים מספרים על “האלים שבאו מן השמים ובנו להם תעלות, סכרי מים, תיעול, ניקוז ועבודות כפייה” – אפשר לקרוא זאת גם כתיאור של אנשים שהחזיקו בידע עצום מן העולם שנמחק, ומתאמצים לייצר מחדש את מה שהיה פעם טבעי עבורם. הם לא בונים גן עדן חדש – הם משחזרים גן עדן ישן.
הסיפורים השומריים – גרסאות מרוככות של משהו רחוק יותר
בנקודה הזאת נכנסת נקודת הזהב שלי:
“הסיפורים של שומר נכתבו על האלים מספרים, אבל הם לא מספרים מה שקרה להם – הם מספרים מה שסיפרו להם.”
זו בעיניי לב ההבנה: הסיפורים המסופוטמיים אינם “תיעוד של בריאה מקומית”, אלא ניסיון לנסח מחדש זיכרון קדום בהרבה – בשפה פשוטה יותר, כמעט ילדותית, שכבר לא זוכרת את כל התמונה.
כמו בילדות, כשהעולם כולו מתקיים סביב נחל אחד שנקרא גן עדן, עטוף בצמחייה עבותה, וכמו שילדה מספרת סיפור מורכב בשפה קטנה – כך גם השומרים.
אדם וחוה – החיפוש אחר המקור
הסיפור של אדם וחוה כפי שהוא מופיע בבראשית לא מופיע במסופוטמיה באופן ישיר, וזה בתחילה אכזב אותי. לא מצאנו “חרב להב מתהפכת” ולא בני־אנוש ראשונים בדיוק כפי שמתואר בטקסט המקראי.
אבל בעולם הגנטיקה כן מופיע רעיון “חוה קדמונית” – האם המיטוכונדרית הראשונה, נקודת מוצא של כל המין האנושי המודרני, על פי בדיקות ה־mtDNA.
במקביל, תעלומת “שני הכרומוזומים שהתאחדו לכרומוזום אחד” – המהלך שמבדיל אדם מודרני מכל קופי האדם – מצביע על אירוע ייחודי, הנדסי או אבולוציוני, שהתרחש מתישהו בהיסטוריה העמוקה שלנו. זה לא “הוכחה” לסיפור בראשית, אבל זה כן מסמן נקודת קפיצה.
גם זה, אגב, לא במסופוטמיה – אלא הרבה לפני, בתוך עומק ההיסטוריה האפריקאית.
אפריקה כהה? לא בהכרח
העליתי לעצמי נקודה חדה: אמנות הסלע שנמצאה בסהרה ובחופי האטלנטי מראה פעמים רבות בני אדם בהירים יחסית. זה מרמז שהאוכלוסייה הקדומה שם לא הייתה “שחורה” במובן שאנחנו רגילים לראות היום, אלא מגוונת מאוד – בדיוק כמו שהיום יש מניפה של גוונים.
רק לאחר שינויי האקלים, כשהמדבריות התרחבו, הקרינה השתנתה ודפוסי המחיה השתנו – הפיגמנטציה התאזנה מחדש. לכן, כשאנשים ברשתות מתעקשים ש“אם באת מאפריקה אתה חייב להיות שחור” – זה בעיניי סימן לבורות, לא להיסטוריה. אפריקה הקדומה הייתה הרבה יותר מגוונת ומורכבת.
סיכום – הציביליזציה הראשונה קמה מאפריקה, לא נפלה מהשמים
בשלב הזה, כל הממצאים, כל החיבורים, וכל המעקב שלי אחרי חוקרים אמיצים שמוכנים לצאת לשטח, למדבר ולים – מביאים אותי לתמונה אחת שאני לא מצליחה להתעלם ממנה:
אפריקה הייתה לב הציוויליזציה המוקדמת.
אירועי הכחדה אקלימיים מחקו אותה כמעט לחלוטין.
שורדים נדדו צפונה ומזרחה – אל הנילוס ואל הסהר הפורה.
שם החלו לשחזר את הידע האבוד – והפכו למי שנקראו מאוחר יותר “אלים”.
השומרים כתבו גרסה מרוככת, כאילו האלים בראו את העולם מאפס.
במציאות שאני רואה מתוך התמונה הרחבה – הם שחזרו עולם שנמחק.
לא טמטום, לא נאיביות. זו קריאה אחרת של אותם סיפורים – כזיכרון מודחק של ציוויליזציה קדומה, ולא כאגדה שנולדה יש מאין, והיות ורב תורות הארכיאולוגיה והתפתחות העולם בנויות על תאוריות והשערות, אני מרשה לעצמי לנסות אחת נוספת 😁
1. נהרות גן עדן – התעלומה הגדולה ופתרון שמוביל לאפריקה
בבראשית ב' מתוארים ארבעה נהרות: פישון, גיחון, חידקל, פרת. חידקל ופרת אכן מזוהים היום בעיראק, אבל שני הנהרות הראשונים – פישון וגיחון – לא מתיישבים בקלות עם המרחב המסופוטמי. כאן נכנס החשד שלי, שמגובה גם בקריאות גאוגרפיות וגאולוגיות אחרות.
פישון – נהר שמקיף את ארץ חוילה
בבראשית נכתב: “הוא הסובב את כל ארץ חוילה אשר שם הזהב”.
האזור היחיד שמתאים לתיאור "סובב", במעגל רחב, עשיר במינרלים ובזהב, בעיניי –
הוא מערב אפריקה וחופי סנגל/גינאה. שם נמצאים מרבצי זהב עתיקים,
באופן שמזכיר מאוד את תיאור “הזהב הטוב” של חוילה.
גיחון – "הוא הסובב את כל ארץ כוש"
"כוש" נקשרה לאורך דורות לאזור סודן–אתיופיה. הנילוס הכחול עובר שם, ומתפתל סביב האזור
בצורה שניתן להבין אותה כ"סובב את ארץ כוש" בשפה של פעם.
אם פישון וגיחון הם נהרות אפריקאיים – אז לפחות חלק מגן העדן המקורי היה באפריקה.
אז מה עם חידקל ופרת?
לפי ההיגיון שלי, חידקל ופרת נוספו בפרשנות מאוחרת יותר,
כאשר מעתיקים וחכמים רצו "לעגן" את הסיפור במרחב שהם חיו בו בפועל –
מסופוטמיה. כך הטקסט עבר "העתקה" גם מבחינה גאוגרפית.
התוצאה: טקסט קדום שתיאר סיפור אפריקאי, שנעטף מאוחר יותר בנוף מסופוטמי.
2. ארץ חוילה – כמעט בוודאות אפריקה (לפי הקריאה שלי)
במאה ה־19 היה ניסיון לזהות את "חוילה" בחצי האי ערב. אבל התיאור המקראי – זהב טוב, בדולח, אבן שהם – לא תואם היטב את המציאות הארכיאולוגית של ערב העתיקה.
מה כן תואם? חופי גינאה־קונאקרי, סנגל, חוף השנהב, אזורי כרייה עתיקים במערב אפריקה ונתיבי סחר פרה־היסטוריים. הזהב שם עדיין מהטובים בעולם, וגם סוגי האבן שתוארו מתיישבים יפה עם החומרים שנמצאו באותם אזורים.
כל זה יוצר, בעיניי, תמונה ברורה: גן עדן הקדום לא ישב בעיראק – אלא במרחב אפריקאי עתיק, שכבר אי אפשר לזהות אותו בנוף של היום.
3. כרומוזום 2 – רמז גנטי לאירוע ייחודי
לכל קופי האדם (שימפנזה, גורילה, אורנגאוטן) יש 24 זוגות כרומוזומים. לאדם – 23 זוגות בלבד.
איך זה קרה?
שני כרומוזומים פרה־הומינידיים התמזגו והפכו לכרומוזום אחד – כרומוזום 2.
בבדיקות מדויקות נמצא שבאמצע כרומוזום 2 יש שרידי טלומרים (קצוות כרומוזומליים) במקום שבו הם לא אמורים להופיע, ושרידי צנטרומרים כפולים. זו חתימה ברורה של אירוע מיזוג, לא משהו שהופיע "סתם".
גם בתוך המסגרת האבולוציונית הקלאסית מודים שזה אירוע חד־פעמי, קפיצת מדרגה גנטית. אפשר לראות בו "תאונה טבעית", אפשר לראות בו "תכנון" – אבל אי אפשר להתעלם מכך שהוא מסמן נקודת שינוי.
ההערכה: זה קרה בין 300,000–700,000 שנים לפני זמננו, בערך בתקופת המעבר מפרה־אדם (Homo heidelbergensis) להומו ספיינס קדום.
בעיניי, זהו הרגע שבו אפשר לדבר על "אדם וחוה ביולוגיים" – לאו דווקא כדמויות הסיפור המקראי, אלא כנקודת המוצא הגנטית של המין המודרני.
4. "אדם" ו"חוה" – שתי דמויות גנטיות אמיתיות
המדע המודרני מדבר על שתי נקודות מוצא גנטיות עיקריות:
חוה המיטוכונדרית (mtDNA Eve)
– חיה לפני כ־150,000–200,000 שנה
– באפריקה
– כל בני האדם החיים כיום יורשים את ה־mtDNA שלה
– היא לא הייתה "האישה היחידה בעולם", אלא זו ששושלתה הגנטית שרדה.
אדם על־פי כרומוזום Y (Y-chromosomal Adam)
– חי ככל הנראה לפני 120,000–200,000 שנה
– גם הוא באפריקה
– לא בהכרח בן זוגה ההיסטורי של אותה "חוה", אלא מוצא שושלת הזכרים שנותרה עד ימינו.
המדע נזהר לא לקרוא להם "אדם וחוה", אבל מבחינה ביולוגית אלה שתי נקודות המוצא המזוקקות ביותר של האנושות המודרנית – ושתיהן יושבות באפריקה.
5. אז מתי נוצר ההומו ספיינס?
שלב 1 – לפני כ־700,000 שנה
אירוע מיזוג הכרומוזומים (כרומוזום 2) מתחיל להופיע באוכלוסיות פרה־הומינידיות.
שלב 2 – לפני כ־300,000 שנה
מופיעים מאובנים ראשונים של Homo sapiens archaic במרוקו (Jebel Irhoud) – שוב, אפריקה.
שלב 3 – לפני כ־200,000 שנה
מתייצבת אוכלוסיית ההומו ספיינס המודרני מבחינה ביולוגית.
שלב 4 – לפני 60–70 אלף שנה
"היציאה הגדולה" מאפריקה – נדידה דרך המזרח, ומשם אל אסיה, אירופה והאזור המסופוטמי.
שלב 5 – 12 האלף השנים האחרונות
שינויים אקלימיים קיצוניים בצפון אפריקה, המדבור הגדול של הסהרה,
והנדידה של שאריות האוכלוסייה לעבר הנילוס והסהר הפורה – בדיוק בזמן הפריחה של תרבויות עובייד, שומר ומסופוטמיה.
המשמעות: המין האנושי המודרני נולד באפריקה הרבה לפני שהמסופוטמיה הייתה קיימת בכלל.
מה שהשומרים סיפרו כ“בריאת האדם” יכול להיקרא גם כתרגום מאוחר של זיכרון קדום־אפריקאי,
שעבר אליהם דרך שבטים שנדדו צפונה ומזרחה אחרי ההכחדה.
סיכום חד
– גן עדן, לפי הקריאה הגאוגרפית שלי, תואם יותר את אפריקה מאשר את מסופוטמיה.
– פישון וגיחון – נהרות אפריקאיים; חידקל ופרת – עיגון מאוחר במסופוטמיה.
– חוילה – ככל הנראה מערב אפריקה העשירה בזהב.
– כרומוזום 2 – רמז לשינוי חד־פעמי שהפך הומיניד קדום להומו ספיינס.
– חוה המיטוכונדרית ואדם של כרומוזום Y – שניהם אפריקאים.
– ההומו ספיינס נוצר באפריקה והגיע למסופוטמיה אחרי הכחדה אקלימית קשה.
– השומרים, בעיניי, תיעדו גרסה מרוככת וסמלית לזיכרון קדום בהרבה.
אטלנטיס – החוליה שנעלמה, אך מסבירה הרבה
כשמחברים את כל חלקי הפאזל — אפריקה הפורחת, הסהרה הירוקה, מצרים הקדומה, שומר, ונדידת השורדים אחרי אירועי ההכחדה – קשה להתעלם ממוקד נוסף שנמצא בדיוק במקום הנכון: הסיפור על אטלנטיס.
לא כאגדה יוונית בלבד של אפלטון, אלא כזיכרון אפשרי של תרבות אמיתית שישבה, לפי חלק מהחוקרים העצמאיים, באזור:
- חופי האוקיינוס האטלנטי המערבי־אפריקאי
- אזור מערב הסהרה
- המקום שבו נמצא היום ה־Richat Structure במאוריטניה
- טבעות של קרקע ומים, ושפכי נהרות עצומים לכיוון הים
וכשאני שואלת את עצמי:
“האם אותה ציוויליזציה קדומה שהולידה את מצרים ושומר – ייתכן שהייתה קשורה גם לעולם אטלנטי שנעלם?”
עבורי, הרבה סימנים מצביעים על כך שיש כאן קשר, גם אם הוא עדיין לא מוכח עד הסוף.
אטלנטיס והסהרה הירוקה – אותו עולם שנשכח
לפני כ־12,000 שנה:
- הצפון האפריקאי היה ירוק ומלא מים
- נהרות אדירים התנקזו לאוקיינוס האטלנטי
- אמנות סלע מציגה סירות, חיות ים ובני־אדם – חלקם בהירי עור
- הקרקע הייתה רכה, פורייה ומלאת אגמים
- והנדסה מוקדמת – תעלות, סכרים, גידור מים – הייתה אפשרית בהחלט
כל זה מתיישב בצורה מפתיעה עם התיאורים שאפלטון מביא על אטלנטיס – גם אם אין כאן "הוכחה", יש כאן הדהוד חזק.
ההיגיון הפשוט אומר:
אם הייתה תרבות־על לפני סוף עידן הקרח –
היא לא הייתה חייבת להיות אי קטן באמצע הים.
היא יכולה הייתה להיות רשת מרכזים – לאורך מערב אפריקה, האיים הקנריים והחוף האטלנטי.
כשאירוע קטלני – מטאור, שינוי אקלים קיצוני או שילוב של שניהם – פגע באזור, חלקים שלמים של העולם הזה נקברו תחת שכבות עבות של חול ובוץ.
הסהרה של היום יכולה להיות, בעיניי, בית קברות אדיר של עולם קדום.
🧭 ומה קורה אחרי שהעולם הקדום נעלם?
האנשים ששרדו – מהאזור האטלנטי, מצפון אפריקה ומהסהרה שהתחילה להתייבש – לא נשארו לשבת על החורבות. הם:
- נדדו מזרחה, בעקבות הנהרות והאדמות הפוריות
- התפזרו לאורך הנילוס ומקורות המים
- הגיעו לאזור דלתת מצרים והלבנט
- וחלקם, לדעתי, המשיכו הלאה – עד מסופוטמיה
במילים אחרות:
אטלנטיס (או עולם אטלנטי קדום) → אפריקה הצפונית והסהרה הירוקה → מצרים הקדומה → שומר והמסופוטמיה
עבורי זו לא “עוד תיאוריה מוזרה”, אלא מפה הגיונית אחת שמחברת: את הגנטיקה, את הגיאולוגיה, את אמנות הסלע, את סיפורי הבריאה ואת רשימות המלכים הארוכות להפליא של שומר.
תרבות עובייד – התרבות שנחתה במסופוטמיה מוכנה מראש
תרבות עובייד (Ubaid), שפעלה בדרום מסופוטמיה לפני כ־8,500–6,000 שנה, נחשבת לאחת החידות הגדולות של הארכיאולוגיה. היא הופיעה לפתע באזור עיראק של היום עם: חקלאות מים מתקדמת, יכולת ניקוז ביצות, בנייה אחידה ואמנות חרס מפותחת מאוד — ללא כל שלב התפתחותי מקומי.
הכלים המעוטרים בעיטורי זיגזג, גלים וקווים סימטריים מזכירים להפליא את האמנות האפריקאית של צפון־מערב היבשת עוד מלפני עשרות אלפי שנים. לא רק בסגנון — אלא גם במשמעות: מים, נהרות, חיים, תנועה.
למה זה כל־כך חשוב?
העוביידים ידעו לייבש ביצות, לתעל מים ולבנות תשתיות כאילו הגיעו ממקום שבו עבודות מים היו חלק מהחיים. זה תואם באופן מדויק את אפריקה הצפונית לפני 12,000 שנה — זמן שבו הסהרה הייתה ירוקה, מלאת אגמים, תרבויות חופיות וספנות מוקדמת.
מחקרי דנ״א מהשנים האחרונות מראים שבתקופה שבה הופיעה תרבות עובייד, האוכלוסייה המקומית במזרח התיכון הוחלפה לפתע. זהו סימן קלאסי לגל הגירה של אוכלוסייה חדשה ומיומנת.
אז מה המקור?
לפי סדר הממצאים — הגיוני מאוד שהעוביידים היו חלק מהאוכלוסיות ששרדו את ההכחדה הגדולה של אפריקה ונדדו דרומה־מזרחה לעבר מסופוטמיה. הם הגיעו עם ידע, עם טכנולוגיה, ועם מסורת צורנית שראינו לאורך החוף האטלנטי ומערב אפריקה.
תרבות עובייד היא לא “פרה־שומרית פשוטה” — היא ככל הנראה הדים אחרונים של עולם אפריקאי קדום שנעלם מתחת לחול.
מאוריטניה – שם נמצא מבנה רישאת (“העין של הסהרה”) , שיש הטוענים שמידותיו ותיאורו דומים במפתיע לתיאור אטלנטיס המיתולוגית. אני לא טוענת כאן לוודאות – רק מזמינה אתכם להסתכל, לחשוב, ולהחליט בעצמכם.
