בכל דור יוצאת שוב אותה טענה במילים חדשות: “היהודים של היום הם לא היהודים של פעם”.
פעם אמרו שהיהודים “לא נראים כמו בתנ״ך”. אחר כך טענו שהם “אירופאים לבנים”. אחר כך המציאו שהם “כוזרים”.
והיום, ברשתות, זה כבר הופך לקרקס: “היהודים היו שחורים כי הם באו מאפריקה”.
הטענות משתנות, אבל המנגנון זהה: כשלא יודעים היסטוריה — ממציאים אחת.
הפרק הזה לא נועד להחניף לאף צד, לא “להגן על דימוי”, ולא להתווכח עם בורות.
הוא נועד לתת תמונה היסטורית חדה, מבוססת מחקר, גנטיקה, ממצאים ומסורות עתיקות — שלא משתמעת לשתי פנים.
🜁 פרק 1 — מאיפה הגיעו העבריים הראשונים?
לפני שיש “יהודי”, יש “עברי”.
לפני שיש “עם”, יש משפחות ושבטים.
ולפני ספר בראשית — יש אלפי שנים של תנועה, מיזוגים ומפגשים בין תרבויות.
הבסיס האמיתי של הסיפור העברי מתחיל בשני מרחבים שהתחברו:
1. מסופוטמיה — בית אבות תרבותי
אברהם מתואר כעברי שבא “מאור כשדים”. זו לא שורה פיוטית, זה ציון מיקום תרבותי ברור.
העם היהודי נושא בתוכו שכבות עמוקות של מסופוטמיה: שפה, מיתוסים קדומים, מבנים משפחתיים, קודים חברתיים, שמות ודרכי מחשבה.
2. אפריקה — שורש אנושי, לא “שורש יהודי”
המין האנושי כולו יצא מאפריקה. לא “יהודים”, לא “אירופים”, לא “ערבים” — בני אדם.
מכאן נובע שכל בני האדם נושאים שורש אפריקאי קדום, אבל זה לא אומר שהעם היהודי כעם “צריך להיות שחור”.
צבע עור הוא תוצאה של התאמה אקלימית וגנטית לאורך אלפי שנים, לא הגדרה של זהות לאומית.
הטענה ש”היהודים צריכים להיות שחורים כי האנושות יצאה מאפריקה” פשוט מתעלמת מאבולוציה, ממעברי אקלים, ומאלפי שנות היסטוריה בלבנט.
🜁 פרק 2 — למה דווקא כנען?
המרחב שבין מצרים, לבנון, ירדן וארץ ישראל של היום היה אחד מצירי הנדידה והמסחר המרכזיים של העולם העתיק.
זה היה ה־highway של התקופה: בין אפריקה לאסיה, בין מסופוטמיה לים התיכון.
לא במקרה כל האימפריות הגדולות רצו שליטה על כנען:
מצרים, מסופוטמיה, החיתים, אשור, בבל, פרס, יוון ורומא — כולן עברו כאן.
כשאלפי שנים של עמים, צבאות וסוחרים עוברים באותו מרחב, נוצר עם רב־שכבתי — לא “טהור”, לא מונוליתי, אלא עם שיש לו ליבה אחת ומסביבה שכבות.
זה בדיוק מה שקרה לעם ישראל.
מכאן ההיגיון הפשוט:
הגנטיקה של יהודים מכילה מרכיבים מהמזרח התיכון, מצפון אפריקה, מדרום אירופה, ולעתים עקבות קטנים מהקווקז או אזורים אחרים —
לא כי העם “מומצא”, אלא כי האזור כולו היה צומת עולמית. כל עם עתיק במרחב הזה נבנה משכבות, לא מפס ייצור נקי.
🜄 פרק 3 — מה הגנטיקה אומרת על העם היהודי?
כאן מגיע חלק שהרבה מעדיפים לא לפתוח, כי הוא לא מתאים לשום תעמולה:
הגנטיקה של כלל הקהילות היהודיות בעולם מצביעה על ליבה גנטית משותפת שמקורה בלבנט הקדום.
זה נכון לגבי:
אשכנזים, ספרדים, מזרחים, תימנים, בבליים, כורדים, גאורגים, קוצ’ין, תוניסאים, מרוקאים, פרסים, ואף יהודי אתיופיה — ברמות שונות.
שושלת האבות (Y-DNA) של רוב הגברים היהודים בעולם שייכת בעיקר לקבוצות J1, J2 ו־E-M35 — כולן שושלות שמיות־לבנטיות עתיקות.
שושלת האימהות (mtDNA) מגוונת יותר, כי במהלך הגלויות נשים לא יהודיות הצטרפו לקהילות, אך גם כאן נוצר דפוס ברור שמצביע על מרחב מוצא משותף.
המסקנה: אפשר להתווכח על מנהגים, על תרבות, על לבוש, על צבע עור ואוכל.
אבל השורש הגנטי מצביע על עם אחד, עם לבנטי עתיק, ולא על “אוסף עמים מומצא”.
🜃 פרק 4 — יהודי אתיופיה ויהודי כוש
יהודי אתיופיה נמצאים בלב הסערה ברשתות:
יש מי שמנסים להפוך אותם להוכחה ש”כל היהודים היו שחורים”, ויש מי שמנסים למחוק את יהדותם. שתי הגישות שגויות.
הקהילה האתיופית היא שילוב מורכב של:
אוכלוסייה מקומית אפריקאית עתיקה, שכבה שמית־לבנטית חלקית, אימוץ זהות יהודית בתקופה קדומה מאוד, ובידוד גנטי־תרבותי של מאות שנים.
הם יהודים לכל דבר, בעלי מסורת עתיקה וייחודית.
אבל הם לא “העם היהודי המקורי”, ולא “ההוכחה שהעם כולו היה שחור”.
הם ענף חשוב בעץ, לא השורש היחיד.
🜄 פרק 5 — ערב־רב, כוזרים, ומיתוסים מודרניים
כוזרים:
הטענה: “האשכנזים הם צאצאי הכוזרים שהתייהדו, ולכן הם לא יהודים ‘אמיתיים’”.
המציאות: המחקר הגנטי מראה תרומה כוזרית, אם בכלל, בשוליים המוחלטים. ברוב המקרים זה פשוט לא מתגלה ברמת אוכלוסייה.
רוב האשכנזים נושאים את אותן שושלות לבנטיות עתיקות כמו שאר היהודים.
ערב־רב:
בתודעה המיתולוגית־מדרשית, “ערב רב” הפך לשם קוד לכל מה שמנסים לתלות ב”זרים”.
במציאות ההיסטורית, ערב רב משקף תהליך טבעי:
שבטים, עבדים, זרים, מצרים, כנענים ושכבות אנושיות נוספות שנבלעו בתוך העם לאורך הדרך.
כך נוצרים עמים בעולם האמיתי — מתערובת של אוכלוסיות, תחת זהות ותרבות משותפת.
העם היהודי אינו “מומצא”, אינו “הכלאה מקרית”, ואינו “המצאה מודרנית”.
הוא עם עתיק בעל רצף תרבותי, טקסטואלי וגנטי יוצא דופן.
🜁 פרק 6 — מתי נוצר היהודי הראשון?
זו שאלה שנשמעת פשוטה, אבל היא מלכודת. אין רגע אחד שבו “פתאום הופיע יהודי”. יש תהליך.
העברי נולד כשהאוכלוסיות המסופוטמיות־שמיות התחילו לנוע ולשבת בכנען, תוך שמירה על שפה, שמות ומסורת ייחודית.
העם נולד סביב רעיון הברית, החוק והזיכרון המשותף:
אל אחד, סיפור יציאה מעבדות, זהות מוסרית וחוקית מובחנת.
זה קורה סביב יציאת מצרים והתבססות הזהות הישראלית בארץ.
היהודי נוצר במשמעותו המלאה דווקא בגלות:
כשהממלכה המדינית נופלת, והעם ממשיך להתקיים כעם דרך תורה, הלכה, מסורת, שפה, לוח שנה, ומבנה קהילתי.
יהודי הוא מי שנושא את הזהות הזאת ברצף, ולא רק צאצא של גן מסוים.
🜂 פרק 7 — האם היהודי הוא פשוט מצאצאי שבט יהודה?
המילה “יהודי” אכן יוצאת משם השבט “יהודה”, ומן הממלכה “יהודה”.
אבל המסקנה ש“יהודים הם רק צאצאי שבט יהודה” — שגויה.
לאורך תקופת המקרא קרו כמה דברים חשובים:
ממלכת ישראל (עשרת השבטים) נפלה ראשונה, והיו גלי בריחה והגירה אל ממלכת יהודה.
שבט בנימין נבלע בפועל ביהודה, וחלק ניכר משבט לוי פעל בערי יהודה והמקדש.
אחרי חורבן בית ראשון, שבי ציון שחזרו מבבל איחדו בתוכם פליטים, שארית הפליטה, וליבה של אוכלוסיית יהודה.
כלומר, השם “יהודי” נשמר מהשבט ומהממלכה,
אבל העם שנוצר תחת השם הזה הוא מה שנשאר מכלל עם ישראל, לא רק משפחה אחת ביולוגית.
היהודי של היום הוא יורש של עם ישראל כולו, שעבר דרך הממלכה שנקראה יהודה, ולא “יהודי = יהודה בלבד”.
🜁 פרק 8 — צאצאים יהודים בקרב פלשתינים: עובדה היסטורית
כאן מגיע אחד הנושאים הרגישים ביותר, אבל גם אחד הברורים:
חלק מה''פלשתינים'' של היום הם צאצאים של יהודים מקומיים מהעת העתיקה.
אחרי חורבן הבית השני בידי רומא, לא כל היהודים גורשו.
זה מיתוס נוח, אבל לא מדויק. האליטה גורשה ואילו רבים מהאיכרים, המשפחות הפשוטות ותושבי הכפרים נשארו על אדמתם.
לאורך מאות שנים, ובעיקר בתקופה הערבית־מוסלמית המוקדמת, חלק מן האוכלוסייה היהודית המקומית:
התאסלם (עקב חוקים דרקוניים שלא השאירו ברירה), שינה זהות דתית, נטמע בתוך האוכלוסייה הכללית — והפך חלק מהאוכלוסייה שאנחנו מכירים היום כפלשתינית.
מחקרים גנטיים מצביעים על דמיון גדול בין חלק מהפלשתינים ליהודים ולשאר אוכלוסיות הלבנט.
ישנם כפרים ומשפחות עם מסורות פנימיות על מוצא יהודי קדום, מנהגים חלקיים שנשמרו (כמו הדלקת נרות בשישי אצל חלק מהמשפחות בעבר, מזוזות מתחת לשולחן, מנהגי קבורה), ושמות מקומות ושושלות שמצביעים על רצף.
מה המשמעות?
זה לא אומר שהפלשתינים “הם יהודים”כיום.
זה לא מוחק את הזהות הפלשתינית כפי שהתפתחה בעת החדשה.
זה כן אומר שחלק מהשורשים הדמוגרפיים של האוכלוסייה כאן משותפים: חלק מבני הארץ שהיו יהודים — התפצלו לזהויות שונות.
ההיסטוריה של הארץ הזאת מורכבת.
עמים לא נעלמים ביום אחד; הם משנים דת, זהות, נאמנות פוליטית, אבל גופנית וגנטית — השורש נשאר.
לכן אפשר לומר באופן חד:
חלק מן הפלשתינים הם צאצאים של יהודים מקומיים שהתאסלמו, בעוד שהיהודים של היום הם צאצאי מי ששמרו על הזהות היהודית ברצף.
🜄 פרק 9 — אז מי הוא יהודי באמת?
יהודי אינו:
צבע עור.
שבט יחיד.
גזע “טהור”.
כינוי דתי בלבד.
כוזר, אירופי או אפריקאי “מזויף”.
יהודי הוא:
חלק מעם לבנטי עתיק.
צאצא של שכבות מסופוטמיות־כנעניות שהתגבשו לעם אחד.
נושא של ברית, חוק וזיכרון היסטורי משותף.
חלק מרצף תרבותי־טקסטואלי שנשמר אלפי שנים — כמעט בלי תקדים בעולם.
בן לעם ששמר על זהותו בגלויות, וידע גם לחזור אל ארצו.
בשורה אחת:
היהודי של היום הוא המשך ישיר של העם שהתעצב בכנען, עבר דרך שבט יהודה, שרד את הגלויות, וחזר — לא מיתוס, לא תיאוריה, לא פייק היסטורי, אלא עם חי.
Who Are the Jewish People — From the Earliest Origins to Today
Foundational Chapter — Avriya Edition
🜂 Introduction — Why Do We Need a Chapter Like This?
Every generation recycles a new version of the same claim:
“Today’s Jews are not the same as the ancient Israelites.”
Once it was “Jews don’t look biblical.”
Then it was “Jews are just Europeans.”
Then came “the Khazar theory.”
And today — online — we get:
“Jews were originally Black because humans came out of Africa.”
The slogans change, but the mechanism is the same:
when people don’t know history — they invent it.
This chapter is not about defending an identity, nor about arguing with trolls.
It is about giving a clear, research-based, unambiguous picture of who the Jewish people are, using history, genetics, archaeology, and ancient traditions.
🜁 Chapter 1 — Where Did the First Hebrews Come From?
Before there was a “Jew,” there was a “Hebrew.”
Before there was a nation, there were families and tribes.
And before the Book of Genesis, there were thousands of years of movement, mixing, and encounters between cultures.
The true beginning of the Hebrew story emerges from two interconnected spheres:
1. Mesopotamia — a cultural parent civilization
Abraham is described as “a Hebrew from Ur of the Chaldeans.”
This is not poetic fluff — it is a precise cultural placement.
The Jewish people carry deep Mesopotamian layers: language, early myths, family patterns, social codes, names and ways of thinking.
2. Africa — the root of humankind, not “the origin of the Jews”
All humans ultimately came out of Africa — not Jews in particular, not Europeans, not Arabs. Humans.
That means all humans share an ancient African origin, but this does not mean that “the Jewish people have to be Black.”
Skin color is the result of climatic and genetic adaptation over thousands of years — not a definition of national or ethnic identity.
The idea that “Jews must be Black because humanity came out of Africa” simply ignores evolution, climate, and millennia of history in the Levant.
🜁 Chapter 2 — Why Canaan?
The land between Egypt, Lebanon, Jordan and today’s Israel was one of the key migration and trade corridors of the ancient world — the highway between Africa and Asia, between Mesopotamia and the Mediterranean.
It is no accident that every major empire wanted control over this strip of land:
Egypt, Mesopotamia, the Hittites, Assyria, Babylon, Persia, Greece and Rome — all passed through Canaan.
When many different peoples, armies and traders pass through the same narrow space for thousands of years, a multi-layered nation emerges — not “pure,” not monolithic, but with a single core and many layers around it.
That is exactly what happened with the people of Israel.
This explains why Jewish genetics include elements from the Middle East, North Africa, Southern Europe, and at times small traces from the Caucasus and elsewhere —
not because the people are “made up,” but because the region itself was a crossroads.
Every ancient nation here was layered, not produced in a sterile laboratory.
🜄 Chapter 3 — What Does Genetics Say About the Jewish People?
Here comes the part that many people prefer not to look at, because it doesn’t serve propaganda:
All Jewish communities worldwide share a common genetic core with origins in the ancient Levant.
This is true for:
Ashkenazi, Sephardi, Mizrahi, Yemenite, Babylonian, Kurdish, Georgian, Cochin, Tunisian, Moroccan, Persian Jews — and to varying degrees, Ethiopian Jews as well.
The paternal line (Y-DNA) of most Jewish men belongs mainly to haplogroups J1, J2 and E-M35 — all ancient Semitic–Levantine lines.
The maternal line (mtDNA) is more diverse, because during exile many non-Jewish women joined Jewish communities and converted, but even there a clear pattern emerges pointing back to the same region.
The conclusion is simple:
you can argue about food, clothing, music, customs and culture —
but the deep genetic root points to one ancient Middle Eastern people, not an accidental collection of unrelated groups.
🜃 Chapter 4 — Ethiopian Jews and Kushite Lines
Ethiopian Jews are in the center of online storms:
some try to use them as “proof” that “all Jews were Black”, and others try to deny their Jewishness altogether. Both extremes are wrong.
The Ethiopian Jewish community is a complex blend of:
ancient local African populations, a partial Semitic–Levantine component, the adoption of Judaism in antiquity, and long-term genetic and cultural isolation.
They are fully Jewish, with an ancient and unique tradition.
But they are not “the original Jews” and not “proof that the entire people was Black.”
They are an important branch on the tree, not the one and only root.
🜄 Chapter 5 — Mixed Multitude, Khazars, and Modern Myths
Khazars:
The claim: “Ashkenazi Jews are descended from Khazars who converted, so they’re not ‘real’ Jews.”
Reality: genetic studies show any Khazar input, if it exists at all, is negligible.
The overwhelming majority of Ashkenazi Jews share the same ancient Levantine lineages as other Jews.
Mixed Multitude (“Erev Rav”):
In later Jewish imagination, “Erev Rav” became a code word for anything foreign that people want to blame.
Historically, it reflects something normal:
slaves, migrants, Egyptians, Canaanites and other humans joining and merging into the Israelite population over time.
That is how real nations are formed — through the merging of populations under a shared identity and culture.
The Jewish people are not “invented,” not “a random mix,” and not “a modern construction.”
They are an ancient people with an extraordinary degree of cultural, textual and genetic continuity.
🜁 Chapter 6 — When Did the First “Jew” Appear?
The question sounds simple but is actually a trap.
There is no single moment when a “Jew” suddenly appears. There is a process.
The Hebrew emerges when Semitic–Mesopotamian populations move into and settle in Canaan, maintaining a distinct language, names and tradition.
The People emerge around a covenant, a law and a shared memory:
one God, a story of liberation, a moral-legal code and a collective narrative.
This happens around the Exodus and the formation of Israelite identity in the land.
The Jew in the full sense is formed especially in exile:
when political sovereignty is lost, but the people continue as a people through Torah, law, custom, language, a calendar and community structure.
A Jew is someone who carries this identity in an unbroken line — not just someone with a particular gene.
🜂 Chapter 7 — Is a Jew Simply a Descendant of the Tribe of Judah?
The word “Jew” (Yehudi) indeed comes from the tribe of Judah and the kingdom of Judah.
But the conclusion that “Jews are only the biological descendants of the Tribe of Judah” is wrong.
Over the biblical period, several key things happened:
The northern kingdom of Israel fell first, and many from the northern tribes fled south into Judah.
The tribe of Benjamin was effectively absorbed into Judah, and much of the tribe of Levi was centered around the Temple and Judean towns.
After the Babylonian exile, the returnees to Zion included remnants of multiple tribes alongside Judah.
So the name “Jew” survived from the tribe and the kingdom,
but the people represented by that name are what remained of all Israel, not just one biological family.
The Jew of today is the heir of the entire people of Israel, who passed through the historical funnel of the Kingdom of Judah — not “Judah only.”
🜁 Chapter 8 — Jewish Descendants Among Today’s Palestinians
This is one of the most sensitive topics — but also one of the clearest:
Some Palestinians today are descendants of ancient Jewish/Israelite populations.
After the Roman destruction of the Second Temple, not all Jews were exiled.
That is a convenient myth, but historically inaccurate.
Many villagers and simple families remained on their land.
Over the centuries, especially in the early Islamic period, some of these local Jewish populations:
converted to Islam, changed religious identity, merged into the general population — and became part of those we now call Palestinians.
Genetic studies show significant overlap between parts of the Palestinian population, Jews and other Levantine groups.
There are villages and families with internal traditions of Jewish ancestry, remnants of customs (such as lighting candles on Friday in previous generations), and place-names and lineages that point to continuity.
What does this mean?
It does not mean that Palestinians “are Jews.”
It does not erase Palestinian identity as it developed in modern history.
It does mean that part of the demographic roots of the population in this land are shared: some who were once Jews took a different path of identity.
The history of this land is complex.
Nations don’t vanish overnight; they change religion, language and politics, but physically and genetically — the roots remain.
So we can state clearly:
Some Palestinians are descended from local Jews who converted centuries ago, while today’s Jews are descended from those who preserved Jewish identity in an unbroken chain.
🜄 Chapter 9 — So Who Is a Jew, Really?
A Jew is not:
a skin color,
a single tribe,
a “pure race,”
only a religious label,
a Khazar, a European fabrication or an African misreading.
A Jew is:
part of an ancient Levantine people,
a descendant of layered Mesopotamian–Canaanite roots that crystallized into one nation,
a bearer of covenant, law and shared memory,
a link in an almost unprecedented chain of cultural and textual continuity,
a member of a people that survived exile and also returned home.
In one line:
The Jew of today is the direct continuation of the people formed in ancient Canaan, who passed through Judah, survived exiles, and returned — not a myth, not a theory, not online propaganda, but a living nation.
ציוויליזציות, רשתות, כוח אנושי – והדפוסים שחוזרים שוב ושוב
הרשתות והבינה המלאכותית – כלים טובים שהפכו לשדה קרב אנושי
העולם המודרני קיבל לידיו שני כלים אדירים: רשתות חברתיות ובינה מלאכותית.
לכאורה, הם נועדו לקרב בין אנשים ולפתוח גישה לידע. בפועל, בידיים של האנושות כפי שהיא כיום,
הם הפכו לכלי מסוכן: פלטפורמה לשנאה, שקרים ותיעוב הדדי.
במקום ליצור תרבות חדשה, הם הפכו למאיץ של פחד, גזענות ועיוורון. זה סימן חד לכך שאנחנו עדיין לא בשלים
לכלים ברמת העוצמה הזאת. כמו בסיפורי העמים העתיקים – כשמגיע כוח גדול מדי, והלב האנושי אינו מוכן לו –
הוא לא מרומם אותנו, הוא מציף אותנו.
מוסר ההשכל העתיק – ציוויליזציות שלא למדו
כל התרבויות הקדומות מספרות אותו דפוס: בני אדם מקבלים ידע וטכנולוגיה, “כוחות של אלים”.
אבל גאווה, שחיתות ואלימות גורמות לקריסה. מבול, חורבן, והתחלה מחדש.
כשמסתכלים על העידן שלנו – מבינים שהאנושות לא באמת שונה.
אנחנו חוזרים על אותם דפוסים בעיניים פקוחות.
הגאווה וההתנפחות – המחלה שחוזרת בכל דור
בלב כל קריסה עתיקה ומודרנית עומד אותו שורש:
גאווה של בעלי הכוח.
פוליטיקאים, מוסדות, בעלי הון וממסדים אוחזים במושכות מתוך פחד מהעתיד ומתוך רצון לשמר שליטה.
במקום לאפשר לצעירים להביא רוח חדשה – הם חונקים כל שינוי.
הצעירים – הם הספינה, לא האיום
בניגוד לפחדים של הממסדים, הצעירים לא רוצים “לקחת כיסאות”.
הם הרוח שמניעה את התרבות קדימה. הם חוקרים, מדרימים, מטפסים, קוראים, חופרים.
כשנותנים להם לפעול – ציוויליזציה מתקדמת. כשמונעים מהם – היא נובלת.
טסלה, גלילאו ועוד – המחיר של אמת מוקדמת מדי
ההיסטוריה מלאה באנשים שראו רחוק מדי:
גלילאו שילם על האמת המדעית.
טסלה שילם על האמת הטכנולוגית.
חוקרים בכל הדורות שילמו על האמת הארכיאולוגית.
הממסד תמיד יפחד ממי שמביא את העתיד מוקדם מדי.
🔱 מה הלאה? – פתיחת עונה 2
סיימנו עונה ראשונה שהניחה יסודות:
בריאה – ערים ראשונות – מבנים – מדריכים – מבול – אררט – מסופוטמיה – אפריקה – מרכבות השמים.
עכשיו מתחילה עונה חדשה לגמרי:
“הציוויליזציה שנעלמה – המקור של הכול”. מתוך תרגומי לוחות החימר המסופוטמים
בעונה הזו נצלול אל התמונה הרחבה – הכרומוזום 2, רשימות המלכים, אנשי המים,
גובקלי טפה, המבנים באסיה, הטכנולוגיה שנשארה, ORBs, כדור הבוגה,
וכל מה שמרמז על תרבות עתיקה שחזרה ונעלמה.
זה כבר לא מיתוס. זה תחקיר עומק על משהו אמיתי מאוד שהשאיר עקבות בכל העולם.
אפריקה: תחילת האנושות, ההכחדה הגדולה והנדידה למסופוטמיה
מבוא
לפני שהמסופוטמיה הפכה לבית של אגדות הבריאה השומריות ושל סיפורי האלים, הייתה יבשת אחת שבה, בעיניי, התרחש כמעט הכול – אפריקה.
יבשת שהייתה פעם ירוקה, שופעת מים, יערות, אגמים ותרבויות מפותחות, שרק חלק קטן מהן נחקר באמת.
הרבה לפני שהשטח שבין הפרת לחידקל קיבל את צורתו התרבותית, אפריקה הייתה הלב הפועם של האנושות,
וככל הנראה גם המקום שבו התרחש חלק מרכזי מהדרמות הגדולות של תחילת הסיפור האנושי.
אבל משהו קרה. אירוע או שרשרת אירועים קטסטרופליים שהפכו את אפריקה מציר מרכזי של חיים,
מים ותרבות – למדבריות שוממות, לדיונות חול, לצחיחות ולחיים שנכחדו כמעט עד היסוד.
ודווקא מתוך החורבן הזה, לפי מה שאני רואה מן הממצאים ומתמונת המחקר הרחבה, נולדה הנדידה הגדולה –
זו שבסופו של דבר הולידה את התרבויות שנזהה אחר כך כמצרים, שומר ושאר הציוויליזציות הראשונות.
אפריקה לפני ההכחדה – יבשת שהייתה גן עדן
המדבר הסהרה, שנראה לנו היום אינסופי ומלא חול, היה עד לפני כ־12,000 שנה מקום אחר לחלוטין.
מחקרים מודרניים, יחד עם נתונים פלאו־קלימטיים ותצלומי לוויין, מצביעים על אגמים ענקיים,
נהרות זורמים ושטחים ירוקים עצומים. אליהם מצטרפת עדות אנושית חזותית:
אמנות הסלע שנחשפת שוב ושוב – בני אדם, לעיתים בהירים יותר, דמויות של רועים, סירות,
חיות מים וחיות בר שלא קיימות שם כיום. כל אלה מציירים תמונה של סהרה ירוקה.
ככל שהולכים אחורה בזמן, מתגבשת תמונה של אפריקה כיבשת ששימשה בית לעם גדול, מגוון ומתקדם בהרבה ממה שנוח לספר בספרי הלימוד.
בעיניי – זה היה הגרעין האנושי המקורי, הרבה לפני החלוקה המאוחרת יותר לשבטים, עמים וגזעים.
לא צבע, לא פוליטיקה ולא “פוליטיקלי קורקט” – אלא מציאות ביולוגית ארוכת טווח:
סביבה עם קרינה חזקה ותנאים סביבתיים משתנים שמשנים פיגמנטציה וצורות חיים לאורך עשרות אלפי שנים.
סרטון מומלץ: אמנות סלע בסהרה הירוקה – ספינות, עדרים וחיי יומיום במדבר שכבר לא נראה כך היום.
ההכחדה הגדולה – מה שדרס את אפריקה
כאן מגיע הרגע שהפך את היבשת. על פי מה שאספתי לאורך זמן – מחוקרים בעלי אומץ,
כאלה שלא מפחדים לגעת בשוליים של המחקר הממוסד – אירועי סוף עידן הקרח הצעיר
(Younger Dryas)
וצירוף של שינויים אקלימיים חדים פגעו במיוחד בצפון ובמרכז אפריקה.
האגם הצפון־אפריקאי הגדול נעלם, נהרות נסוגו, אזורים ירוקים הפכו צחיחים,
ומאות קהילות אנושיות שנשענו על תשתיות מים טבעיות – ננטשו או נמחקו.
להבנתי, התרבות שהייתה שם לא נמחקה רק פיזית – היא גם נעקרה מן השורש מבחינה תרבותית.
לכן כמעט אין ממצאים ברורים ועקביים. לא כי הם לא היו – אלא כי רובם נקברו
מתחת לשכבות של חול, זמן והשמדה טבעית.
הנדידה הגדולה – כשהשורדים עוזבים את אפריקה
בשלב הבא מגיעה הנדידה צפונה־מזרחה. השורדים – אלה שהצליחו להימלט מאזורי החורבן –
נעו בעקבות המים והאדמות הפוריות שנותרו, אל מה שנקרא היום אזור הסהר הפורה.
אפריקה – היבשת שנעלמה מההיסטוריה הרשמית
למרות שאפריקה היא ערש האנושות והמקום שבו התפתחו התרבויות הראשונות, כמעט שלא למדנו עליה דבר בשיעורי ההיסטוריה.
לא על הסהרה הירוקה, לא על ערי החוף האטלנטיות שנמחקו, לא על האגמים העצומים, לא על הנוודות המימית, ולא על התרבויות שחיו שם עשרות אלפי שנים לפני מסופוטמיה ומצרים.
רק בעשורים האחרונים מתחילים להבין שאפריקה הקדומה לא הייתה “יבשת שחורה של שבטים”, אלא מרכז אנושי משגשג, עשיר בידע, בנדידה, בסחר וביצירה.
והממצאים — מכל התחומים — מצביעים על כך בצורה חדה.
אז האם יש בכלל ראיות לגלי הגירה מאפריקה בתקופה הזאת?
כן — ועוד איך. לא מדובר בהשערה, אלא בהצטברות של עדויות מגנטיקה, ארכיאולוגיה, אקלים, אמנות סלע ומפלסי הים. וכולן מציירות את אותה תמונה:
אפריקה הייתה מלאה חיים; היא קרסה בסוף עידן הקרח; והאוכלוסיות ששרדו נדדו צפונה־מזרחה.
1. גנטיקה – “החלפה” של אוכלוסיות
מחקרי דנ״א עתיק מצביעים על כך שבתקופה של כ־12–10 אלף שנים לפני זמננו התרחש שינוי גדול במזרח התיכון:
האוכלוסיות שהיו שם קודם נעלמו, ובמקומן הופיעו אחרות. זה סימן קלאסי לגלי הגירה.
2. שינוי אקלים – אפריקה הופכת למדבר
הסהרה הפורחת הפכה בבת אחת למדבר. אגמים התייבשו, נהרות נסוגו, אזורים מיושבים נעשו בלתי אפשריים.
כאשר אזור שלם קורס — האוכלוסייה נודדת. זה דפוס חוזר בכל תולדות האדם.
3. ארכיאולוגיה – תרבות עובייד (Ubaid)
תרבות עובייד, הקדמה לשומר, מופיעה במזרח התיכון כמעט “פתאום” לפני כ־10,000–11,000 שנה —
בלי התפתחות מקומית הדרגתית.
הם יודעים לחפור תעלות, לייבש ביצות, לגדל גידולים מדויקים — כאילו הגיעו עם ידע מוכן.
התזמון הזה תואם בצורה מדויקת את קריסת אפריקה הצפונית.
ולכן הגיוני לראות בעוביידים את השרידים של תרבות אפריקאית קדומה שעברה למזרח.
4. אמנות סלע – שתי תרבויות ש
כאן מגיעה נקודה שהדגשתי לעצמי במשך חודשים של מחקר:
המסופוטמיה לא התחילה מאפס.
היא קיבלה אליה אוכלוסיות ושבטים ששרדו הכחדה אפריקאית (ואולי גם אטלנטית־אוקיינית),
והם אלה שהביאו איתם ידע קדום על מים, בנייה, תיעול וחקלאות.
לפי התיאוריה שלי, כשהשומרים מספרים על “האלים שבאו מן השמים ובנו להם תעלות, סכרי מים,
תיעול, ניקוז ועבודות כפייה” – אפשר לקרוא זאת גם כתיאור של אנשים שהחזיקו בידע עצום
מן העולם שנמחק, ומתאמצים לייצר מחדש את מה שהיה פעם טבעי עבורם.
הם לא בונים גן עדן חדש – הם משחזרים גן עדן ישן.
הסיפורים השומריים – גרסאות מרוככות של משהו רחוק יותר
בנקודה הזאת נכנסת נקודת הזהב שלי:
“הסיפורים של שומר נכתבו על האלים מספרים, אבל הם לא מספרים מה שקרה להם – הם מספרים מה שסיפרו להם.”
זו בעיניי לב ההבנה:
הסיפורים המסופוטמיים אינם “תיעוד של בריאה מקומית”, אלא ניסיון לנסח מחדש זיכרון קדום בהרבה –
בשפה פשוטה יותר, כמעט ילדותית, שכבר לא זוכרת את כל התמונה.
כמו בילדות, כשהעולם כולו מתקיים סביב נחל אחד שנקרא גן עדן, עטוף בצמחייה עבותה,
וכמו שילדה מספרת סיפור מורכב בשפה קטנה – כך גם השומרים.
אדם וחוה – החיפוש אחר המקור
הסיפור של אדם וחוה כפי שהוא מופיע בבראשית לא מופיע במסופוטמיה באופן ישיר,
וזה בתחילה אכזב אותי. לא מצאנו “חרב להב מתהפכת” ולא בני־אנוש ראשונים בדיוק כפי שמתואר בטקסט המקראי.
אבל בעולם הגנטיקה כן מופיע רעיון “חוה קדמונית” – האם המיטוכונדרית הראשונה,
נקודת מוצא של כל המין האנושי המודרני, על פי בדיקות ה־mtDNA.
במקביל, תעלומת “שני הכרומוזומים שהתאחדו לכרומוזום אחד” – המהלך שמבדיל אדם מודרני
מכל קופי האדם – מצביע על אירוע ייחודי, הנדסי או אבולוציוני, שהתרחש מתישהו בהיסטוריה העמוקה שלנו.
זה לא “הוכחה” לסיפור בראשית, אבל זה כן מסמן נקודת קפיצה.
גם זה, אגב, לא במסופוטמיה – אלא הרבה לפני, בתוך עומק ההיסטוריה האפריקאית.
אפריקה כהה? לא בהכרח
העליתי לעצמי נקודה חדה:
אמנות הסלע שנמצאה בסהרה ובחופי האטלנטי מראה פעמים רבות בני אדם בהירים יחסית.
זה מרמז שהאוכלוסייה הקדומה שם לא הייתה “שחורה” במובן שאנחנו רגילים לראות היום,
אלא מגוונת מאוד – בדיוק כמו שהיום יש מניפה של גוונים.
רק לאחר שינויי האקלים, כשהמדבריות התרחבו, הקרינה השתנתה ודפוסי המחיה השתנו – הפיגמנטציה התאזנה מחדש.
לכן, כשאנשים ברשתות מתעקשים ש“אם באת מאפריקה אתה חייב להיות שחור” –
זה בעיניי סימן לבורות, לא להיסטוריה. אפריקה הקדומה הייתה הרבה יותר מגוונת ומורכבת.
סיכום – הציביליזציה הראשונה קמה מאפריקה, לא נפלה מהשמים
בשלב הזה, כל הממצאים, כל החיבורים, וכל המעקב שלי אחרי חוקרים אמיצים שמוכנים לצאת לשטח,
למדבר ולים – מביאים אותי לתמונה אחת שאני לא מצליחה להתעלם ממנה:
אפריקה הייתה לב הציוויליזציה המוקדמת. אירועי הכחדה אקלימיים מחקו אותה כמעט לחלוטין. שורדים נדדו צפונה ומזרחה – אל הנילוס ואל הסהר הפורה. שם החלו לשחזר את הידע האבוד – והפכו למי שנקראו מאוחר יותר “אלים”.
השומרים כתבו גרסה מרוככת, כאילו האלים בראו את העולם מאפס.
במציאות שאני רואה מתוך התמונה הרחבה – הם שחזרו עולם שנמחק.
לא טמטום, לא נאיביות.
זו קריאה אחרת של אותם סיפורים – כזיכרון מודחק של ציוויליזציה קדומה,
ולא כאגדה שנולדה יש מאין, והיות ורב תורות הארכיאולוגיה והתפתחות העולם בנויות על תאוריות והשערות, אני מרשה לעצמי לנסות אחת נוספת 😁
1. נהרות גן עדן – התעלומה הגדולה ופתרון שמוביל לאפריקה
בבראשית ב' מתוארים ארבעה נהרות: פישון, גיחון, חידקל, פרת.
חידקל ופרת אכן מזוהים היום בעיראק, אבל שני הנהרות הראשונים – פישון וגיחון – לא מתיישבים בקלות עם המרחב המסופוטמי.
כאן נכנס החשד שלי, שמגובה גם בקריאות גאוגרפיות וגאולוגיות אחרות.
פישון – נהר שמקיף את ארץ חוילה
בבראשית נכתב: “הוא הסובב את כל ארץ חוילה אשר שם הזהב”.
האזור היחיד שמתאים לתיאור "סובב", במעגל רחב, עשיר במינרלים ובזהב, בעיניי –
הוא מערב אפריקה וחופי סנגל/גינאה. שם נמצאים מרבצי זהב עתיקים,
באופן שמזכיר מאוד את תיאור “הזהב הטוב” של חוילה.
גיחון – "הוא הסובב את כל ארץ כוש"
"כוש" נקשרה לאורך דורות לאזור סודן–אתיופיה. הנילוס הכחול עובר שם, ומתפתל סביב האזור
בצורה שניתן להבין אותה כ"סובב את ארץ כוש" בשפה של פעם.
אם פישון וגיחון הם נהרות אפריקאיים – אז לפחות חלק מגן העדן המקורי היה באפריקה.
אז מה עם חידקל ופרת?
לפי ההיגיון שלי, חידקל ופרת נוספו בפרשנות מאוחרת יותר,
כאשר מעתיקים וחכמים רצו "לעגן" את הסיפור במרחב שהם חיו בו בפועל –
מסופוטמיה. כך הטקסט עבר "העתקה" גם מבחינה גאוגרפית.
התוצאה: טקסט קדום שתיאר סיפור אפריקאי, שנעטף מאוחר יותר בנוף מסופוטמי.
2. ארץ חוילה – כמעט בוודאות אפריקה (לפי הקריאה שלי)
במאה ה־19 היה ניסיון לזהות את "חוילה" בחצי האי ערב.
אבל התיאור המקראי – זהב טוב, בדולח, אבן שהם – לא תואם היטב את המציאות הארכיאולוגית של ערב העתיקה.
מה כן תואם? חופי גינאה־קונאקרי, סנגל, חוף השנהב, אזורי כרייה עתיקים במערב אפריקה ונתיבי סחר פרה־היסטוריים.
הזהב שם עדיין מהטובים בעולם, וגם סוגי האבן שתוארו מתיישבים יפה עם החומרים שנמצאו באותם אזורים.
כל זה יוצר, בעיניי, תמונה ברורה:
גן עדן הקדום לא ישב בעיראק – אלא במרחב אפריקאי עתיק, שכבר אי אפשר לזהות אותו בנוף של היום.
3. כרומוזום 2 – רמז גנטי לאירוע ייחודי
לכל קופי האדם (שימפנזה, גורילה, אורנגאוטן) יש 24 זוגות כרומוזומים.
לאדם – 23 זוגות בלבד.
איך זה קרה?
שני כרומוזומים פרה־הומינידיים התמזגו והפכו לכרומוזום אחד – כרומוזום 2.
בבדיקות מדויקות נמצא שבאמצע כרומוזום 2 יש שרידי טלומרים (קצוות כרומוזומליים)
במקום שבו הם לא אמורים להופיע, ושרידי צנטרומרים כפולים.
זו חתימה ברורה של אירוע מיזוג, לא משהו שהופיע "סתם".
גם בתוך המסגרת האבולוציונית הקלאסית מודים שזה אירוע חד־פעמי, קפיצת מדרגה גנטית.
אפשר לראות בו "תאונה טבעית", אפשר לראות בו "תכנון" –
אבל אי אפשר להתעלם מכך שהוא מסמן נקודת שינוי.
ההערכה: זה קרה בין 300,000–700,000 שנים לפני זמננו,
בערך בתקופת המעבר מפרה־אדם (Homo heidelbergensis) להומו ספיינס קדום.
בעיניי, זהו הרגע שבו אפשר לדבר על "אדם וחוה ביולוגיים" – לאו דווקא כדמויות הסיפור המקראי,
אלא כנקודת המוצא הגנטית של המין המודרני.
4. "אדם" ו"חוה" – שתי דמויות גנטיות אמיתיות
המדע המודרני מדבר על שתי נקודות מוצא גנטיות עיקריות:
חוה המיטוכונדרית (mtDNA Eve)
– חיה לפני כ־150,000–200,000 שנה
– באפריקה
– כל בני האדם החיים כיום יורשים את ה־mtDNA שלה
– היא לא הייתה "האישה היחידה בעולם", אלא זו ששושלתה הגנטית שרדה.
אדם על־פי כרומוזום Y (Y-chromosomal Adam)
– חי ככל הנראה לפני 120,000–200,000 שנה
– גם הוא באפריקה
– לא בהכרח בן זוגה ההיסטורי של אותה "חוה", אלא מוצא שושלת הזכרים שנותרה עד ימינו.
המדע נזהר לא לקרוא להם "אדם וחוה", אבל מבחינה ביולוגית
אלה שתי נקודות המוצא המזוקקות ביותר של האנושות המודרנית – ושתיהן יושבות באפריקה.
5. אז מתי נוצר ההומו ספיינס?
שלב 1 – לפני כ־700,000 שנה
אירוע מיזוג הכרומוזומים (כרומוזום 2) מתחיל להופיע באוכלוסיות פרה־הומינידיות.
שלב 2 – לפני כ־300,000 שנה
מופיעים מאובנים ראשונים של Homo sapiens archaic במרוקו (Jebel Irhoud) – שוב, אפריקה.
שלב 3 – לפני כ־200,000 שנה
מתייצבת אוכלוסיית ההומו ספיינס המודרני מבחינה ביולוגית.
שלב 4 – לפני 60–70 אלף שנה
"היציאה הגדולה" מאפריקה – נדידה דרך המזרח, ומשם אל אסיה, אירופה והאזור המסופוטמי.
שלב 5 – 12 האלף השנים האחרונות
שינויים אקלימיים קיצוניים בצפון אפריקה, המדבור הגדול של הסהרה,
והנדידה של שאריות האוכלוסייה לעבר הנילוס והסהר הפורה – בדיוק בזמן הפריחה של תרבויות עובייד, שומר ומסופוטמיה.
המשמעות: המין האנושי המודרני נולד באפריקה הרבה לפני שהמסופוטמיה הייתה קיימת בכלל.
מה שהשומרים סיפרו כ“בריאת האדם” יכול להיקרא גם כתרגום מאוחר של זיכרון קדום־אפריקאי,
שעבר אליהם דרך שבטים שנדדו צפונה ומזרחה אחרי ההכחדה.
סיכום חד
– גן עדן, לפי הקריאה הגאוגרפית שלי, תואם יותר את אפריקה מאשר את מסופוטמיה.
– פישון וגיחון – נהרות אפריקאיים; חידקל ופרת – עיגון מאוחר במסופוטמיה.
– חוילה – ככל הנראה מערב אפריקה העשירה בזהב.
– כרומוזום 2 – רמז לשינוי חד־פעמי שהפך הומיניד קדום להומו ספיינס.
– חוה המיטוכונדרית ואדם של כרומוזום Y – שניהם אפריקאים.
– ההומו ספיינס נוצר באפריקה והגיע למסופוטמיה אחרי הכחדה אקלימית קשה.
– השומרים, בעיניי, תיעדו גרסה מרוככת וסמלית לזיכרון קדום בהרבה.
אטלנטיס – החוליה שנעלמה, אך מסבירה הרבה
כשמחברים את כל חלקי הפאזל — אפריקה הפורחת, הסהרה הירוקה, מצרים הקדומה, שומר,
ונדידת השורדים אחרי אירועי ההכחדה – קשה להתעלם ממוקד נוסף שנמצא בדיוק במקום הנכון:
הסיפור על אטלנטיס.
לא כאגדה יוונית בלבד של אפלטון, אלא כזיכרון אפשרי של תרבות אמיתית שישבה,
לפי חלק מהחוקרים העצמאיים, באזור:
חופי האוקיינוס האטלנטי המערבי־אפריקאי
אזור מערב הסהרה
המקום שבו נמצא היום ה־Richat Structure במאוריטניה
טבעות של קרקע ומים, ושפכי נהרות עצומים לכיוון הים
וכשאני שואלת את עצמי:
“האם אותה ציוויליזציה קדומה שהולידה את מצרים ושומר – ייתכן שהייתה קשורה גם לעולם אטלנטי שנעלם?”
עבורי, הרבה סימנים מצביעים על כך שיש כאן קשר, גם אם הוא עדיין לא מוכח עד הסוף.
אטלנטיס והסהרה הירוקה – אותו עולם שנשכח
לפני כ־12,000 שנה:
הצפון האפריקאי היה ירוק ומלא מים
נהרות אדירים התנקזו לאוקיינוס האטלנטי
אמנות סלע מציגה סירות, חיות ים ובני־אדם – חלקם בהירי עור
הקרקע הייתה רכה, פורייה ומלאת אגמים
והנדסה מוקדמת – תעלות, סכרים, גידור מים – הייתה אפשרית בהחלט
כל זה מתיישב בצורה מפתיעה עם התיאורים שאפלטון מביא על אטלנטיס –
גם אם אין כאן "הוכחה", יש כאן הדהוד חזק.
ההיגיון הפשוט אומר:
אם הייתה תרבות־על לפני סוף עידן הקרח –
היא לא הייתה חייבת להיות אי קטן באמצע הים.
היא יכולה הייתה להיות רשת מרכזים – לאורך מערב אפריקה, האיים הקנריים והחוף האטלנטי.
כשאירוע קטלני – מטאור, שינוי אקלים קיצוני או שילוב של שניהם –
פגע באזור, חלקים שלמים של העולם הזה נקברו תחת שכבות עבות של חול ובוץ.
הסהרה של היום יכולה להיות, בעיניי, בית קברות אדיר של עולם קדום.
🧭 ומה קורה אחרי שהעולם הקדום נעלם?
האנשים ששרדו – מהאזור האטלנטי, מצפון אפריקה ומהסהרה שהתחילה להתייבש –
לא נשארו לשבת על החורבות. הם:
נדדו מזרחה, בעקבות הנהרות והאדמות הפוריות
התפזרו לאורך הנילוס ומקורות המים
הגיעו לאזור דלתת מצרים והלבנט
וחלקם, לדעתי, המשיכו הלאה – עד מסופוטמיה
במילים אחרות:
אטלנטיס (או עולם אטלנטי קדום) → אפריקה הצפונית והסהרה הירוקה → מצרים הקדומה → שומר והמסופוטמיה
עבורי זו לא “עוד תיאוריה מוזרה”, אלא מפה הגיונית אחת שמחברת:
את הגנטיקה, את הגיאולוגיה, את אמנות הסלע, את סיפורי הבריאה
ואת רשימות המלכים הארוכות להפליא של שומר.
תרבות עובייד – התרבות שנחתה במסופוטמיה מוכנה מראש
תרבות עובייד (Ubaid), שפעלה בדרום מסופוטמיה לפני כ־8,500–6,000 שנה, נחשבת לאחת
החידות הגדולות של הארכיאולוגיה. היא הופיעה לפתע באזור עיראק של היום עם:
חקלאות מים מתקדמת, יכולת ניקוז ביצות,
בנייה אחידה ואמנות חרס מפותחת מאוד — ללא כל שלב התפתחותי מקומי.
הכלים המעוטרים בעיטורי זיגזג, גלים וקווים סימטריים מזכירים להפליא את
האמנות האפריקאית של צפון־מערב היבשת עוד מלפני עשרות אלפי שנים.
לא רק בסגנון — אלא גם במשמעות: מים, נהרות, חיים, תנועה.
למה זה כל־כך חשוב?
העוביידים ידעו לייבש ביצות, לתעל מים ולבנות תשתיות כאילו הגיעו ממקום שבו עבודות מים היו חלק מהחיים.
זה תואם באופן מדויק את אפריקה הצפונית לפני 12,000 שנה — זמן שבו הסהרה הייתה ירוקה, מלאת אגמים,
תרבויות חופיות וספנות מוקדמת.
מחקרי דנ״א מהשנים האחרונות מראים שבתקופה שבה הופיעה תרבות עובייד,
האוכלוסייה המקומית במזרח התיכון הוחלפה לפתע.
זהו סימן קלאסי לגל הגירה של אוכלוסייה חדשה ומיומנת.
אז מה המקור?
לפי סדר הממצאים — הגיוני מאוד שהעוביידים היו חלק מהאוכלוסיות ששרדו את
ההכחדה הגדולה של אפריקה ונדדו דרומה־מזרחה לעבר מסופוטמיה.
הם הגיעו עם ידע, עם טכנולוגיה, ועם מסורת צורנית שראינו לאורך החוף האטלנטי ומערב אפריקה.
תרבות עובייד היא לא “פרה־שומרית פשוטה” —
היא ככל הנראה הדים אחרונים של עולם אפריקאי קדום שנעלם מתחת לחול.
אטלנטיס ???
מאוריטניה – שם נמצא
מבנה רישאת (“העין של הסהרה”)
,
שיש הטוענים שמידותיו ותיאורו דומים במפתיע לתיאור אטלנטיס המיתולוגית.
אני לא טוענת כאן לוודאות – רק מזמינה אתכם להסתכל, לחשוב, ולהחליט בעצמכם.
אפריקה אפריקה הקדומה, מוצא האדם, שורש האנושות, תרבויות פרהיסטוריות, אפריקה הניאוליתית, נדידת האדם הקדום, תעלומות האנושות, תרבויות קדומות באפריקה, סהרה הירוקה, סהרה הפרהיסטורית, אגן הנילוס הקדום, האדם הקדמון באפריקה, הומו סאפיינס מוקדם, שורשי הציוויליזציה, מיתוסי בריאה אפריקניים, מפות שמיימיות עתיקות, מסורות קדומות באפריקה, חקר תרבויות נשכחות, אפריקה כמקור הבריאה, מסחר קדום באפריקה, מסופוטמיה ואפריקה, קשרי תרבויות קדומים, עדויות ארכאולוגיות אפריקניות, שבטים קדומים, נדידה קדומה, היסטוריה עמוקה של האנושות.
